מה זה בעצם ייעוד ואיך לחיות אותו כבר עכשיו (לא מה שחשבת)

אז אמרנו שהייעוד הוא להיות עצמינו ולשכלל את עצמינו. אבל –

מה זה בכלל אומר 'להיות עצמנו'?

להיות עצמנו זה להיות ב"מקום" שבו אנחנו הכי פחות מתאמצים, במקום שבו נוח לנו "בתוך העור" שלנו. אתם מוזמנים לחשוב על מקומות שבהם לא רציתם להרשים אף אחד; שלא התאמצתם להיות מישהו שאתם לא; שהרגשתם שאתם לא שמים לב איך הזמן עובר, מעין זרימה וריכוז כזה שמאבדים תחושת זמן. להיות עצמנו כולל גם להביא לידי ביטוי את הרצון העמוק שלנו, ואת היכולות, הכשרונות והמיומנויות שלנו.

להיות עצמנו זה גם לתת מקום למגבלות שלנו – לדברים שאנחנו פשוט לא יכולים או מצליחים לעשות. המגבלות האלו באות לדייק אותנו לעבר הייעוד שלנו ולהסית אותנו מכיוונים אחרים. הרבה פעמים מה שאנחנו קוראים חסרונות הם המתנות הכי גדולות שלנו. למשל, הרבה פעמים אמרו לי שאני חופרת. היום אני מבינה שזו יכולת שמאפשרת לי לעזור לזהות ולהסביר לאנשים את הדרך האוטומטית שהם פועלים בה ואיך לצאת משם.

דוגמה נוספת: הרבה אנשים אומרים שהם רגישים מדי. הרגישות הזאת היא כלי אדיר כדי לעזור לאנשים או למשל לאמנים. אז כדאי לעצור רגע ולבחון מחדש את הדברים שאתם מבקרים את עצמכם עליהם: למי האיכויות האלו יכולות לעזור? למי הן יכולות לעשות טוב?

לגבי החלק של לשכלל את מי שאנחנו:

להשתכלל זה בעצם להיות בהתפתחות מתמדת; זה להישען על החוזקות, הכישרונות וההצלחות שלנו מהן ולפתח אותן עוד יותר. להשתכלל זה גם ללמוד דברים חדשים שמעניינים ומקדמים אותנו.זה גם להתמודד עם פחדים, ולשחרר כל מיני דפוסים שלא משרתים אותנו יותר.

הייעוד שלנו גם כרוך בהתמודדות עם אתגרים. מהם אנחנו צומחים ומתפתחים. להיות בייעוד זה לא שיהיה לנו קל כל הזמן. קשיים ואתגרים הם חלק מהמסע שלנו. אבל זה בפירוש לא לסבול; לא באנו לפה כדי לסבול!

כדי להבין את זה, בואו נקח דוגמא של מטפס הרים שיוצא לטפס על האוורסט: הוא לא מתחיל לטפס לראש ההר ביום אחד. הוא יוצא לדרך עם נעליים וציוד מתאימים. הוא מכין את עצמו מראש לקראת הטיפוס. והוא מגיע עם רמת כושר ומיומנויות מתאימות. הטיפוס יאתגר אותו וכנראה אפילו יהיה לו קשה. אבל הוא לא יסבול. לעומת זאת, אם אני אחליט מחר שאני מטפסת על האוורסט, זה כבר יהיה סבל. בקושי על גבעה אני מטפסת בלי להתאמץ.

כשאנחנו מתפתחים דרך האתגרים הנכונים לנו, אנחנו מפתחים תחושת מסוגלות, משכללים את היכולות שלנו, נהיים שמחים יותר וחווים סיפוק פנימי, שאפילו לא קשור לפידבקים חיצוניים. לעומת זאת, כשאנחנו עושים דברים שהם קשים לנו והם לא חלק מנתיב הייעוד שלנו, אז הדברים רק הופכים יותר ויותר קשים, וזה לא מביא לנו סיפוק אמיתי ועמוק. 

ומה עם משמעות?

רכיב נוסף שמתקיים כשאנחנו חיים את הייעוד שלנו, זה שאנחנו תורמים למשהו או מישהו מחוץ לעצמנו. אבל, וזה אבל חשבו – אנחנו לא צריכים לגשת לזה ממקום של "בוא נראה איך אפשר לעזור".

כשאנחנו עושים את הדברים שהכי מלהיבים אותנו, זה תמיד תורם למשהו שהוא יותר גדול מאתנו. כי אנחנו מביאים איזשהו משהו שהוא ייחודי לנו. הרבה פעמים אנחנו גם בכלל לא רואים או לא מביאים את ההשפעה החיובית שיש למעשים שלנו על אחרים.

אז חשוב להדגיש שהכוונה היא לא רק להיות בנתינה ולוותר על עצמינו. להיפך אנחנו ממש לא אמורים לוותר על עצמנו! כאן אפשר לקרוא על למה להיות אגואיסטים זה טוב לכולם (הלינק מוביל לכתבה שלי בוואינט שתפתח בחלון נפרד). 

אז בואי נסכם – מה זה ייעוד:

אפשר להבין שהיעוד זה מערך מורכב. כדי לתמצת, אפשר להגיד שכאשר אנחנו חיים את היעוד שלנו באופן מלא, אז אנחנו:

1. משתמשים ביכולות הגבוהות שלנו.

2. מרגישים שאנחנו פורחים ונינוחים.

3. נמצאים בהתפתחות מתמדת והתמודדות עם אתגרים.

4. חווים הנאה, רגעי אושר, תחושה שיש לנו אנרגיה לדברים שאנחנו עושים ושדלתות נפתחות ויש סינכרונים ו"צירופי מקרים".

5. תורמים למישהו או משהו מחוץ לעצמנו.

אז איך מוצאים את הייעוד?

• עוקבים אחר התשוקות שלנו
• משתמשים כמה שיותר ביכולות הייחודיות שלנו
• מביאים את עצמנו לידי ביטוי 
• מפסיקים להפריע לעצמנו!