כשהייתי טבעונית ידעתי להציג את כל הטיעונים הביולוגים והמחקרים המדעיים על כמה טבעונות זה בריא, כמה הגוף שלנו נועד לאכילה מהצומח ועד כמה אנחנו לא בנויים לבשר. כשהפסקתי להיות טבעונית, גיליתי שיש מלא מחקרים שמוכיחים שטבעונות לא בריאה, שקטניות ודגנים מזיקים לנו, ועוד הרבה ממצאים אחרים – חלקם הפוכים למה שקראתי במחקרים קודמים. זה היה נחמד כקוריוז אבל מעולם לא התעמקתי במחקרים האלו. למה? כי הרגשתי שאין לי צורך; שהגעתי למסקנות שלי אחרי הרבה ניסויים, תהייה וטעייה – ואחרי הרבה הקשבה לעצמי ולגוף שלי – ואין לי באמת צורך שמחקר יוכיח שאני צודקת – או לחילופין יגיד לי שאני טועה. אני רוצה להיות הסמכות בחיים שלי, ואני חושבת שכולנו צריכים להיות בעלי הסמכות בחיים שלנו, ולא להעביר את הסמכות הזה לגורמים חיצוניים, גם אם הם מדעיים.
יש כמה סיבות בעיניי שזה בעייתי להסתמך על מחקרים כדי לדעת מה טוב לנו:
1. מחקרים הם סטטיסטיים.
רוב המחקרים מראים ממוצע. ואתם יודעים שכשעושים ממוצע – תמיד יש כאלו שהם בקצוות. כלומר הממוצע לא מראה את הפרטים בתוכו. והבעיה עם לנסות להתאים לממוצע או למכנה המשותף – היא שאנחנו מפספסים את עצמנו, ואז מתחילה ההלקאה העצמית. בואו נקח את זה מתחום אחר שחביב עלי הרבה יותר מדיון על טבעונות: אפקטיביות והגשמה. מחקרים מראים שהאנשים מצליחים בעולם קמים ב5 בבוקר. אם אתה בנאדם שלא מצליח לישון לפני 3 בבוקר אתה יכול לחשוב שנועדת לכישלון, להרגיש תסכול או פשוט לרצות להסתיר את הנתון הזה. אני מכירה אנשים שמתביישים בזה. אני גם מכירה אנשים סופר מצליחנים שלא קמים ב5 אלא אם כן הם צריכים לתפוס טיסה. מזל שהיום מחקרים מתחילים להראות שלכל אח דיש שעון ביולוגי אחר, ושמעבר לזה שיש אנשי לילה ואנשי יום – יש גם אנשים שהיממה שלהם היא לא 24 שעות… הנה סרטון שמדבר על זה.
בראיונות שאני עושה, אני אוהבת לראיין דווקא אנשים מצליחנים ומגשימים שלא עונים בהכרח על הסטנדרטים של החברה. כאלו שלא הולכים לישון ב-5 בבוקר, או שלא מנהלים רשימות משימות, או שרחמנא ליצלן אין להם חזון ברור לעוד 5 שנים. זה לא אומר שמה שעובד עבורם יעבוד עבור כל שאר האנשים. זה בא להראות שיש דרכים רבות. וזה בא להראות עקרונות. והעיקרון שמשותף לכל האנשים שראיינתי עד כה, הוא שהם מקשיבים לעצמם. לכל אחד יש סיפור אחר לחלוטין, אבל כולם הגיעו להצלחה מתוך כך שהם הפכו את עצמם לבעלי סמכות על החיים שלהם; הם הקשיבו לעצמם וסמכו על עצמם.
2. מה שמחקר מוכיח היום, יכול להיות מופרך על ידי מחקר אחר.
כבר היום יש מחקרים שמוכיחים דברים סותרים. זה קורה מכל מיני סיבות:
א. מחקרים הרבה פעמים מראים קשר בין גורמים – לא סיבה ותוצאה. וגם במחקרים שמראים סיבה תוצאה, הרבה פעמים יש סיבות שלא נלקחות בחשבון. לפעמים הסיבות האלו מתבררות בהמשך. ההמשך הזה יכול הגיע גם 50 שנה מאוחר יותר…
ב. מחקרים בודקים נתונים מוגבלים – הם לא בודקים דברים שעדיין לא ניתנים להוכחה בכלים מדעיים. המדע מתפתח, ויש דברים שהיום הוא מתחיל להוכיח שפעם אי אפשר היה להוכיח, ועוד 10 שנים הוא יוכיח דברים שהיום עדיין לא הוכחו.
~~~
למה לחכות שהמחקרים ייתנו לנו תוקף, אם יש לנו בתוכנו את כל הכלים כדי לזהות מה נכון לנו ולהיות הסמכות בחיים שלנו? מחקרים זה מעניין, זה כיף, ואפילו יש להם תפקיד חשוב בהתפתחות האנושות. הבעיה היא כשהופכים אותם לקודש קודשים. כי אז אנשים מתחילים לפקפק בעצמם. אז יותר חשוב ממחקרים בעיניי: להקשיב לעצמנו ולזכור שאף אדם אחר ואף מחקר לא יודע יותר טוב מאיתנו מה נכון עבורנו. ואם מה שאנחנו מזהים ויודעים מבפנים לא תואם את המחקרים ואת הניסיון של רוב האנשים – הבעיה היא לא בנו אלא בכך שעוד לא מצאנו (או עוד לא עשו) את המחקר הנכון 😉 מיליארד סינים אולי לא טועים, אבל לא כולנו סינים! ולחשוב שמה שמתאים לכולם מתאים בהכרח גם לנו – זו טעות.
אז למה אני לא נכנסת לדיונים על מחקרים?
כי אין לזה סוף. כי זה לא הכלי שלי. כי זה כלי מוגבל בעיני. וכי אין לי רצון להוכיח את עצמי ואו לשכנע אחרים שהם טועים. יש לי רצון שכל אחד יקשיב לעצמו ויהיה הסמכות עבור עצמו.