אתמול הבנתי שהגוף שלי מגיב לספקות שלי כמו אל וירוס. ליטרלי. רואים את זה בבדיקות דם כבר שנים, רק לא הבנתי מה זה. ספקות זה וירוס שאני נושאת איתי כל החיים! זה כמו מחלה כרונית שאני חולה בה מגיל צעיר. מחלה עם התקפים.
זה תמיד מתחיל בקטן. כמו שבמחלות מסוימות בהתחלה נפגע איבר אחד ואז זה מתפשט לכל הגוף. ככה גם עם הספקות – זה מתחיל בספק לגבי משהו מסוים, ואם אני לא עירנית ולא עוצרת את זה בזמן, זה מתפשט במהירה ומשתלט על כל תחום בחיים שלי. פתאום נראה לי שאני לא יודעת כלום, שכל מה שאני עושה הוא לא בסדר, שאני לא מבינה שומדבר, ועוד כל מיני דברים מחמיאים אחרים שאני אומרת לעצמי.
ההבנה הזו שהספקות הם כמו וירוס, פתחה לי עולם שלם של דרכים להסתכל על זה, ונראה לי שאני הולכת לפתח בזכות זה כלים חדשים בזמן הקרוב (שזה משהו שביקשתי לעצמי בימים האחרונים, יפה איך היקום מביא לנו את מה שאנחנו רוצים…). בינתיים אשתף במה שאני כבר מבינה מתוך כלים שעבדתי איתם עד הלום:
1. כדי להפטר מוירוסים צריך לחזק את מערכת החיסון.
יש כמה דרכים שאני מכירה כדי לעשות את זה:
א. להזין את הגוף במזון שבריא לו (ויש המוסיפים צמחי מרפא). בהקשר של ספקות אני מבינה שזה אומר להתמקד ביש: בהצלחות, במה שכן יודעים, במה שכן עובד. זה גם אומר להתמקד בדברים שמהנים ומשמחים. וגם למלא את עצמנו באהבה והוקרה עצמית. כל זה מחזק את המערכת ועושה פחות מקום לספקות.
ב. להפסיק להכניס לגוף מזונות ורעלים שמחלישים אותו. זה אומר מבחינתי להוציא מהרדאר אנשים וסיטואציות שמפעילים אצלי טריגרים של השוואות, צמצום, או פשוט נגועים בעצמם בוירוס הספקות והפקפוקים ומנסים להדביק אותי בו, במודע או שלא. אם אי אפשר להוציא לגמרי – אז לצמצם אינטראקציה ככל האפשר.
ג. לתת לגוף מספיק שינה. אני חושבת שזה נכון גם במובן המילולי. כשאני עייפה אני הרבה יותר מתקשה להקשיב לעצמי והרבה יותר מוצפת רגשית. אז לישון טוב.
ובהיבט המטאפורי – לתת מנוחה למערכת. אם נכנסים ללופ של מחשבות (שזה מה שוירוס הספקות יוצר) – אז ללכת לעשות משהו אחר שיפנה את המחשבות לכיוון אחר (להפנות גם מלשון לכוון גם מלשון פינוי). אז לצאת מהסיטואציה וללכת לסיטואציה אחרת. או פשוט לעשות. עשייה כלשעצמה (של דברים שידעתי שנכונים לפני הספקות) מחלישה אותם. גם לשטוף כלים ולנקות את הבית עושה את זה. לפעמים גם ספורט, ים, מקלחת או אינטראקציות עם אנשים מסוימים.
2. צריך לעצור את התפשטות הוירוס כשזה עוד קטן.
זה הטריק. וירוסים עלולים לצוץ. אפשר להידבק מדי פעם. אפשר בטעות לפגוש אנשים שנושאים את הוירוס ומדביקים אותנו. כאן צריך לעצור בזמן, לפני שזה מתפשט לכל הגוף. זה אומר קודם כל לזהות את הרגע שמתחילים הספקות ולקחת את המושכות על המחשבות. אם לא הצלחנו לעצור בזמן וכבר יש ספקות, אז לבדוק מה הם רוצים להגיד. האם יש פה משהו שלא מדויק, או שזה פחד. להבין מה מקור הספק, של מי הקול הזה בכלל. כאן גם אפשר לעשות את כל הדברים שהזכרתי למעלה כדי לחזק את המערכת.
***
יש לי גם חדשות טובות לסיום: התפקיד של וירוסים זה לחזק את מערכת החיסון ואת הגוף שלנו. אני באמת מרגישה שאחרי כל התקף אני יוצאת יותר בטוחה בעצמי, ולפעמים אפילו עם כלים שאני יכולה להעביר הלאה ולעזור לאחרים איתם. אז יופי 🙂
2 תגובות
ומה עם נתתי למחלה להשתלט ? 5 שנים שלצחיזוק ספקות. האם יש דרך חזרה?.לפני כן היתי אדם יחסית בטוח בעצמו אבל עכשיו כה בקלות נופלת לייאוש וקיפאון
בטח שיש דרך חזרה. מעניין לחוזר לנקודה שבה דברים התחילו להשתנות, *להבין* מה הדבר שיצר את חוסר ההצלחה והספק (אולי ניסית לעשות דברים שלא באמת רצית או ללכת נגד עצמך בדרכי הפעולה?), ואז ללמדוד בזה ולחזור להתמקד במטרות ודרכי פעולה שיעזור לך להגיע להצלחות. אני מלמדת את זה בתוכנית חדשה שבניתי – TRUST (הפוטס הזה נכתב לפני שנים).