דמיינו ילדה בת 6 יושבת בכיתה א', מרגישה מבולבלת ומתוסכלת כי היא לא מצליחה להבין את מה שהמורה מסבירה. עכשיו דמיינו מה יקרה לאותה ילדה אחרי כמה שנים כאלו, כשהיא עדיין לא מצליחה לעקוב?
שנת הלימודים החדשה התחילה השבוע, וזה הזכיר לי סיפור אישי מלימודי תאילנדית לפני שנה, שחידד לי כמה קשה לילדים במערכת ואיך אפשר לעזור להם לפרוח.
אז נתחיל עם השיתוף האישי, נעבור לפרפסקטיבה חדשה על קשיים של ילדים בהתאמה למערכת, ונסיים בכמה טיפים מועילים על איך לעזור לילדים. ומה הקשר לדג במים? הכל יתחבר בהמשך.
סיפור על למה הרגשתי טיפשה
לפני שנה, בגיל 42, מצאתי את עצמי מרגישה טיפשה כפי שלא הרגשתי שנים. זה היה במסגרת שיעורי תאילנדית – כאלו שהלכתי אליהם מרצוני המלא, ושילמתי עבורם ממיטב כספי.
[עצירת רקע לסקרנים בקהל: רציתי ללמוד תאילנדית כבר כשהגעתי לגור בקופנגן, והופ עברו 4 שנים עד שהתחלתי. נסיבות מקלות: ככה זה כשאת גרה באי שכולם בו מדברים אנגלית (שלא לומר עברית), ואין כמעט תאילנדים. בכל אופן:]
מצאתי את עצמי במשך שבועות, יושבת 4 פעמים בשבוע בכיתה, שעה וחצי בכל פעם, ובכל פעם מרגישה טיפשה.
עכשיו תראו, אני יודעת על עצמי שאני חכמה ואינטליגנטית. ניסיון החיים שלי ואינספור פידבקים חוזרים לימדו אותי את זה. ובכל זאת, במשך כמה שבועות ישבתי בשיעורים מתוסכלת, בחוויה שאני לא מבינה כלום, שכולם מבינים וש"רק אני" לא מצליחה לקלוט אפילו דברים בסיסיים.
במהלך אותם שבועות, זיהיתי שדרך הלימוד של המורה לתאילנדית היא לא הדרך שמתאימה לי – ואפילו שהיא הולכת נגד כל מה שאני צריכה כדי ללמוד.
בנוסף, תאילנדית זו לא השפה הראשונה שלמדתי – וגם לא השלישית. וזכרתי שאני לא רק חכמה, אלא טובה בללמוד שפות.
מיכל הבוגרת הבינה את כל זה. אבל הילדה שבתוכי, זו שתמיד מרגישה לא מספיק טובה – הרגישה טיפשה.
איך זה קשור לילדים במערכת החינוך?
החוויה שלי בקורס תאילנדית גרמה לי לחשוב על הילדים – אלו שבדיוק נכנסו למערכת החינוך, ועל אלו שכבר שנים בתוכה; ילדים בני 6, או על כאלו בני 13 שכבר שנים במערכת.
הילדים האלו נדרשים ללמוד דברים שלא מעניינים אותם, ולא רלוונטיים לחיים שלהם. הילדים לא מבינים למה הם צריכים ללמוד את הדברים האלו, כך שברור שאין להם טיפת מוטיבציה להשקיע בזה.
והילדים האלו נדרשים ללמוד ומצופים להצליח – כשהם לומדים בשיטות מיושנות ודרכי לימוד שלא מתאימות גם לאנשים בגיל 40.
זה מזכיר לי ציטוט מפורסם שרץ כבר הרבה זמן ברשת בהקשר של מערכת החינוך, אבל נכון בכלל למדידות והשוואות שאנחנו עושים:
Everyone is a a genius. But if you judge a fish by it's ability to climb a tree – it will live its whole life beleiving that it is STUIPID.
אז החוויה הקשה שלי בלימודי התאילנדית, הביאה אותי לחשוב הילדים שיושבים בכיתות, מתוסכלים מחוסר היכולת לעקוב אחרי החומר או להבין אותו. כמה מהם חושבים שזה "רק הם" מתקשים? כמה מהם מסיקים שהם טיפשים ושיש בהם משהו דפוק?
הרי בניגוד אלי, לילדים את ניסיון החיים כדי לדעת שהם כן חכמים וכן יכולים להצטיין. ואולי גם אין שם אף אחד להגיד להם שבדרך לימוד אחרת או עם מורה אחר הם היו מצליחים להבין, ליהנות מהחומר, ואפילו להצטיין.
אז אם אתם הורים, מורים, דודים, עובדים עם ילדים או רוצים לעזור לילדים הפנימיים שבתוככם – אתם יכולים להיות הדמות הזו שתגיד להם את זה ותחזק אותם. ובשביל זה כדאי שאנחנו נבין ונזכור כמה דברים, כמו למשל:
אנחנו בעולם שבו המערכת צריכה להתאים את עצמה לילדים, לא להיפך.
גדלנו על תפיסה שהפרט צריך להתאים את עצמו למערכת, אבל בעולם שמצריך ומקדש "חשיבה מחוץ לקופסה", יצירתיות, גמישות וחדשנות – אנחנו צריכים לפתח את הייחודיות של הילדים, ולא ללמד אותם להתאים למסגרות וקופסאות.
כל עוד עדיין המערכת בנויה על כך שהילד צריך להתאים את עצמו – כדאי לפחות להבין ולתווך להם שהבעיה היא לא בהם.
בסופו של דבר, ההצלחה בחיים לא נמדדת בציונים וגם לא תלויה בהם. ואחת המפתחות הכי חשובים להצלחה עם אמון ובטחון עצמי.
אז התפקיד שלנו כהורים, כמורים, וכחברה הוא לבנות את הביטחון והאמון העצמי שלהם. ואת זה עושים לא על ידי לנסות להתאים אותם למערכת, אלא על ידי לעזור להם למצוא את הייחודיות והגאונות הטבעית שלהם, את דרכי הלימוד המתאימות להם, ואת התחומים בהם הם יכולים להצטיין באופן טבעי. כמו שדג מצטיין בלשחות במים.
הנה עוד כמה נקודות על חינוך בעולם החדש:
כדי שילדים יוכלו להצליח ולפרוח בעולם החדש, כדי שנבין כמה דברים:
אם ילד לא מצליח ללמוד – הבעיה היא לא בו.
זה כנראה כי:
- אין דרך לימוד שמתאימה לכולם.
- אין מקצוע או מיומנות שכולם צריכים ללמוד כדי להצליח.
- אין גיל שעד אליו כולם צריכים להצליח X.
- לא כל מה שלומדים בבית ספר רלוונטי לייעוד ואפילו לחיים שלהם.
וכן, אני מתכוונת גם ש:
לא כולם צריכים לדעת לכתוב בעפרון. בטח לא דווקא בכיתה א'. למעשה סביר שהילדים של היום לא יצטרכו את זה בעתיד.
לא כולם צריכים להיות טובים בחשבון. יש מחשבונים ובינה מלאכותית.
איך אפשר לעזור לילדים?
קודם כל להבין שאין בהם בעיה, אלא צריך למצוא את הדרך המתאימה להם. ואז:
במקום לנסות לתקן את הכשלונות ולחזק את החולשות – נסו לראות איפה ההצלחות שלהם ולחזק את החוזקות. כלומר, במקום להתאמץ כדי שהילדים יצליחו במקצועות שהם מתקשים בהם, נסו לראות באילו דברים הם טובים באופן טבעי. ואז – עזרו להם לפתח ולחזק את החוזקות האלו. גם אם לא ברור כרגע לאן זה ייקח אותם.
לקראת שנת הלימודים החדשה בואו נזכור:
כל ילד הוא עולם ומלואו, עם כישרונות וחוזקות משלו. תפקידנו הוא לעזור להם לגלות ולפתח אותם, ולתת להם את הכלים והביטחון להצליח בדרכם הייחודית.
ומה עם התאילנדית שלי?
חודשיים אחרי תחילת הקורס עברתי ללמוד אצל מורה אחרת באותו הבית ספר. התחברתי למורה הזו, ושיטת הלימוד שלה היתה אקטיבית יותר, ויותר התאימה לי. בנוסף, בגלל שהתחלתי את הקורס מההתחלה ובהתלה חזרנו על דברים שידעתי – נוצרה לי חווית הצלחה. התוצאה? פתאום נהניתי מהשיעורים, והצלחתי להקשיב ולהתרכז.
מאז עברה שנה – האם אני מדברת תאילנדית? לא. 🫤 אני מצליחה ללמוד שפות טוב כשאני בסביבה שבה אני באמת נדרשת להשתמש בה. בקופנגן זה לא היה המקרה.
אבל עזבתי את קופנגן ואני כבר חודשיים באזורים אחרים של תאילנד, בהם יש הרבה יותר הזדמנויות לדבר תאילנדית. אני מדי פעם מצליחה להרכיב משפטים, לפעמים נעזרת בקלוד וצ'ט ג'יפיטי כדי לתקשר עם המקומיים, ובעיקר: יש לי יותר מוטיבציה לחזור לתרגל עכשיו כשזה באמת שימושי ליומיום שלי.