הנחתי את החפצים שלי בגסט האוס בעל שם באותיות לא מזוהות, ויצאתי לשוטט ברחובות.
מי שמכיר אותי יודע שהתמצאות במרחבים פיזיים חדשים היא לא הצד החזק שלי,
ואתם יכולים לדמיין שהוא היה עוד פחות מפותח לפני עשור…
אז ככה מצאתי את עצמי אחרי כמה שעות, עומדת בפני התגשמות הפחד הכי גדול שלי:
לא מוצאת את הגסט האוס.
הסיפור הזה אמנם משעשע אותי בכל פעם מחדש, אבל אני רואה בו מוסר השכל חשוב:
לפעמים אנחנו חוטפים "כאפות" מהחיים, שהמטרה שלהם היא בסך הכל לעזור לנו ולדייק אותנו לכיוון הרצוי והמתאים לנו.
אם יש לכם קצת יותר נסיון בהתמצאות ממני,
בטח שאלתם את עצמכם תוך כדי קריאה למה לא עשיתי לי סימני דרך –
מעין נקודות ציון שיעזרו לי למצוא את דרכי.
אז כנראה שזה היה לפני שלמדתי את הטריק הזה. או שעשיתי ולא זיהיתי אותם.
אבל בכל אופן, ככה זה גם בחיים: לפני שמגיעות ה"כאפות", יש סימני דרך קטנים.
אם אנחנו מספיק עירנים ויודעים לזהות ולפענח אותם,
אנחנו יכולים לחסוך לעצמנו מהמורות וכאבים בהמשך.
על ידי זיהוי הסימנים אנחנו יכולים
לחיות את החיים ביותר זרימה,
עם פחות תקלות,
ולהשיג את המטרות העמוקות שלנו יותר בקלות.
רק שלא תמיד אנחנו מבינים שיש סימנים, ולא תמיד אנחנו מזהים אותם כשהם מולנו,
וגם אם כן – לא תמיד אנחנו מפענחים נכון כשאנחנו מזהים שהם שם.
אז אמנם בהתמצאות פיזית אני לא חזקה, אבל בהתמצאות "רוחנית" אני מבינה לא מעט,
ואשמח לחלוק אתכם כדי לעזור לכם להקל על עצמכם את החיים.
מוזמנים ליצור קשר.