כשהייתי ילדה הייתי בטוחה שאני אמות לפני גיל 40. לא בקטע אובדני, פשוט לא יכולתי לדמיין את עצמי בגיל הזה. ובכן, עוד לא הספקתי להתאושש מההלם של יומולדת 40, והשבוע מלאו לי 43. מה שאומר שלאתר שאתם נמצאים בו כרגע מלאו 9 שנים. מה שגם מוכיח שאפשר לממש דברים גם אם אנחנו לא מצליחים לדמיין אותם.
בשנים האחרונות אני לא עושה עניין מהיומולדת. נעלם לי הצורך לאסוף הוכחות שאנשים אוהבים אותי ולהפוך את היום לחגיגה מיוחדת. אני גם כבר לא עושה חשבון נפש ביומולדת. כי מימלא אני עושה כזה כמעט ברמה יומית ובטח ששבועית.
אבל השנה ביומולדת עלו בי מחשבות עגומות על זה שאני לא במקום שאני רוצה מכל מיני היבטים בחיים. עלו גם נקודות אור והבנה שאני סך הכל ממש בכיוון ובמגמת שיפור.
בתוך העגמומיות, מה שעזר לי היה שחשבתי שאם יש משהו שאני חזקה בו זה תובנות. ונזכרתי שלמרות שאני לא תמיד זוכרת את התובנות שלי ולא תמיד מצליחה ליישם אותן – הן בעלות ערך לאחרים. ונזכרתי גם שלהעביר ידע זה מה שעושה לי טוב. אז החלטתי לכבוד היומולדת לעשות פוסט תובנות.
אז הנה לפניכם 43 תובנות שהגעתי אליהן בחיי והצלחתי לשלוף מהזכרון בימים האחרונים. התובנות הן על ייעוד, תהליכים, מימוש, אמון, מערכות יחסים, ערך, כסף, גופנפש. וגם תובנות אישיות לגבי עצמי שאולי ייתנו לכם השראה.
מקווה שהן ייתנו להן חומר למחשבה או דלק למימוש.
43 התובנות:
21 תובנות ראשונות, לא לפי סדר חשיבות:
- אנחנו נותנים פרשנויות שונות למילים. לכן כשאנחנו מדברים על מושג מסוים, כדאי להבהיר למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו משתמשים בו.
- למשל: לקיחת אחריות זה לא להאשים את עצמנו. לקיחת אחריות בשבילי זה לעשות את מה שביכולתי לעשות – לבחור לאילו מחשבות לתת כוח, לעשות את מה שביכולתי לעשות כדי להשיג את מה שאני רוצה, למצוא מי שיעשה את מה שאני לא יכולה לעשות אבל צריך לקרות לטובת הרצונות שלי, ולשמור על הרווחה שלי תוך כדי.
- יש כל כך הרבה עיוותים ותפיסות שגויות לגבי המושג "ייעוד" שיוצרים סבל ומקשים לזהות אותו.
- זה לא אומר שאין ייעוד. יש משמעות לקיום של כל אחד מאיתנו.
- העניין הוא לא באמת למצוא את הייעוד, אלא לתת לעצמנו לגיטימציה להיות מי שאנחנו וללכת עם הרצון העמוק וההכוונה הפנימית שלנו.
- בשביל לשמוע את ההכוונה הפנימית צריך לנקות או להשתיק קולות חיצוניים. קשה לעשות את זה כשכל היום צורכים תוכן מבחוץ ונמצאים בתקשורת עם אנשים, כולל בשירותים וברגע שמתעוררים.
- ה"חסרונות" שלנו הם גם היתרונות שלנו. הדברים שהכי ביקרתי את עצמי עליהם זה הדברים שהכי מאפשרים לי לעזור לאנשים או נותנים להם השראה.
- כשאנחנו לא משתמשים בכלים ובמתנות שקיבלנו כדי לעזור לאחרים – אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים שאנחנו צריכים להשתמש בהן כדי לעזור לעצמנו (למשל כשאני לא עוזרת לאנשים לעשות סדר, לדייק ולפתוח את הדרך, אני מרגישה מוצפת, מבולבלת ותקועה ומתעסקת בלעשות לעצמי סדר. או אם באת לעולם כדי לעזור לאנשים להגביר שמחה ואת לא עושה את זה, תמצאי את עצמך בדכאון ועובדת על להכניס שמחה לחיים שלך).
- אמון בעצמנו זה מפתח למימוש. ביקורת והלקאה עצמית פוגעים באמון. מכאן שקבלה עצמית זה מפתח למימוש.
- הדרך הבטוחה להיכשל ולפגוע באמון שלנו היא לנסות להשיג את כל המטרות שלנו ביחד ולצפות שהכל יתתמש מיד.
- "לאט ומעט זה מהר והרבה" זו מנטרה נכונה שעוזרת לי לתרגל סבלנות. לאט ומעט זה גם קשוב ומדויק, וזה אפילו עוד יותר מדרבן אותי.
- כשאני מחליטה משהו אני נוטה לפקפק בזה שוב ושוב; מערכת ההגנה שלנו נורא ערמומית כשאננו מנסים לעשות שינוי והיא תשמיע בפנינו טיעונים שנשמעים משכנעים. זה לא אומר שהם נכונים.
- אני לא תמיד מקבלת את מה שאני רוצה, אבל אני מקבלת את מה שאני צריכה בשביל מה שאני רוצה.
- חלק מחוקי המשחק בכדור הארץ זה להתחשב במגבלות הגוף, הזמן והאנרגיה שלנו.
- לא כל רעיון נועד כדי שאממש אותו. ולא כל רעיון שנועד שאממש אותו אומר שאני צריכה לממש אותו עכשיו או לבד.
- כשאני מסתכלת על לאן אני רוצה להגיע כדאי להסתכל גם מה היתה נקודת הפתיחה וכמה כבר התקדמתי.
- מאחורי תלונות יש כאב שלא מקבל מקום. אז לפני שאני רצה להודות על מה שכן יש לי חשוב לי לתת לעצמי מקום, לזהות מה הרצון והרגש שנמצאים שם מתחת, ורק אז להתסכל על מה כבר יש לי.
- חשיבת יתר, תכנוני יתר וכניסה לפרטים הם אינדיקציה לחרדה שאני לא מודעת אליה.
- המון כאבים ודפוסי התנהגות לא רצויים לא רצויות נעלמים מעצמם כשמווסתים את מערכת העצבים ועושים עבודה דרך הגוף (לי מאוד עוזר סשנים בשיטת גרינברג). אבל יש דברים שרק שאני משנה את הפרספקטיבה לגביהם יכולים להשתנות.
- חפצים לוקחים מאיתנו אנרגיה (אפילו אם לא מנקים, אורזים ומיידים אותם – עצם המחשבה עליהם והרגשות שהם מעלים בנו). אז כדאי לשמור את אלו שמחזירים לנו אנרגיה. או במילים אחרות: יש מה ללמוד ממארי קונדו. וגם ממה שמעיין אמרה בהקשר של שחרור חפצים בראיון הזה.
20 תובנות נוספות, כדי שיהיה קל לקרוא:
21. כשאני מרגישה שאני כבר לא אוהבת מישהו/י זה כי נפגעתי, הרחתי סיכון לפרידה, או כי אני לא אוהבת את מה שיוצא ממני מולו כרגע
22. אהבה זו לא הסיבה המרכזית להישאר בקשר, ותחושה של חוסר אהבה זו לא הסיבה לסיים אותו.
23. התמסרות זה לא בחירה לחיות עם מישהו או לעשות משהו לנצח. זה להסכים להיות שם באמת, גם אם אני לא יודעת כמה זמן זה יימשך. ובעצם אני אף פעם לא יודעת מה יהיה. אז התמסרות זה להיות שם כי זה מתאים לי עכשיו.
24. ברגעים שאני מרגישה שלא רואים אותי, אני בעצם לא לגמרי רואה את עצמי וגם לא מצליחה לראות את מי שמולי.
25. רוב החיים אני מסתובבת עם סיפור שדוחים אותי, אבל הרבה פעמים האמת היא שאני זו שמרחיקה אנשים, לא נותנת להם להתקרב או לא באמת רואה אותם.
26. כשאני יותר מדי בלופים מה שעושה לי טוב זה להיות בנתינה החוצה.
27. כשאני יותר מדי בחוץ או עם אנשים, מה שעושה לי טוב זה להיות בשקט עם עצמי, ולחזור פנימה – למיקוד ולרצונות שלי.
28. מעגל הנתינה צריך לכלול גם אותי. לתת לאחרים בלי להתחשב ברצונות ובצרכים שלי זה ביטול עצמי וריצוי, לא נתינה.
29. קשה עד אי אפשר באמת לפרגן לאחרים כשהם עושים דברים שאנחנו לא מרשים לעצמנו.
30. שיווק זה מערכת יחסים שמצריכה התמדה, ראיית האחר וגם אותנטיות וחיבור לצרכים שלנו.
31. אנחנו יותר מתחרטים על דברים שרצינו ולא עשינו – מאשר על דברים שעשינו כי רצינו ונכשלו.
32. הדבר הכי חשוב זה היכולת לתעדף (מתוך הספר Essentialism). עבורי זה אומר שהכי חשוב זה מיקוד ברור, רוגע, סדר בראש ומערכת עצבים מווסתת.
33. אין קשר בין הערך שמישהו מביא לעולם לבין עד כמה הוא מעריך את עצמו. הרבה פעמים הקשר הוא הפוך.
34. מחיר לא בהכרח משקף איכות.
35. כששואלים שאלה התשובה מגיעה, גם אם לא מייד. ואיכות התשובות שאנחנו מקבלים היא ביחס לאיכות השאלות.
36. לפני שמתחילים לחפש משהו כדאי לדעת מה רוצים למצוא.
37. אחת הדרכים ליצור גמישות מחשבתית היא לשאול מה אני רוצה במהות, ואז לחשוב על עוד דרכים בהן אפשר לממש את אותה המהות.
38. השאלה 'מה אני רוצה?' עוזרת לי להתמקד כשאני מוצפת באפשרויות ויכולה לבחור כל מיני דברים. כי כשאני מבינה שהכל זה צורות ביטוי אותו דבר יותר קל לוותר על חלק מהרעינות.
39. לא נועדתי להתמיד ולהתקרקע. ההתמדה שלי היא בשינויים והקרקע שלי היא ביכולת שלי לשמור על החיבור שלי לעמי תוך כדי.
40. אני צריכה פעילות גופנית, גיוון, חידושים ושינויים כדי להיות שמחה. ועם כמה שאני אוהבת ים ושוקלד, מה שבאמת כיף לי בחיים זה לדבר, ליצור, ללמוד וללמד.
3 תובנות הכי חשובות לסיום:
41. אין דרך או נוסחה שמתאימה לכולם. גם אין תובנה שנכונה לכולם או בכל מצב. קחו מפה מה שרלוונטי לכם, תעשו התאמות למה שצריך ותעשו דיליט על השאר.
42. מאחורי מה שאנחנו קוראים 'עצלנות' ו'דחיינות' יש צרכים רגשיים ונשמתיים שלא מקבלים ביטוי; יש צרכים נשמתיים שצריכים לקבל מקום כדי שנוכל להניע את עצמנו. ויש צרכים אחרים שצריכים לקבל מענה כדי שנוכל להתמיד ולהיות בשמחה עם העשיה שלנו. אני אלמד את זה לעומק בקרוב בתוכנית TRUST.
43. הדרך המהירה לסגור את הפער בין המצוי לרצוי היא לעשות צעד – להתחיל עשיה. איזה צעד קטן תקחו כדי ליישם משהו ממה שקראתם עכשיו?
לסיום
מוזמנים לשאול אותי על התובנות או לבקש הקחבות. ואשמח לשמוע לאיזה תובנה הכי התחברתם. אפשר גם לכתוב לי על תובנה ששמעתם ממני בפעם אחרת ועוד הולכת אתכם. מוזמנים לכתוב לי לוואטסאפ דרך הקישור למטה.
💜
מיכל
