האם ועד כמה להגביל זמן מסך אצל ילדים?

מה לעשות עם זה שהילדים כל הזמן דבוקים למסך? עד כמה להגביל? האם לאפשר? אולי בכלל לא צריך להגביל?

הפוסט הזה מביא תשובה שהתקבלה בתקשור לגבי השאלות האלו. התקשור הגיע דרך רות לסטר אלמלם, והועלה לראשונה לפייסבוק ב 9/9/19. רות למדה איתי בקורס "תודעת העל", וכיום היא בעצמה מתקשרת הדרכה מאוד גבוהה; כזו שמחוברת לפרספקטיבה רחבה על התהליכים הבריאתיים והאישיים שאנחנו עוברים.

מההיכרות שלי עם התקשורים שלה, הם מאוד "נקיים", מדוייקים ואמינים. בכל אופן, תמיד הכי טוב לסמוך על עצמכם ולחוש אם המסר מהדהד לכם.

לפני שאביא את התקשור כדבריו,
כמה מונחי יסוד שיקלו להבין את ההמשך:

המעבר מהעידן הישן לחדש 

אנחנו נמצאים בתקופה של מעבר בין עידנים, שזה אומר שאנחנו בתהליך של בניית עולם חדש. מעבר עידן זה לא משהו שקורה ביום אחד, גם לא בשנה. 2012 היתה נקודת ציון משמעותית במעבר הזה, וגם עכשיו ב-2020 אני חווים נקודה כזו (מרגישים, הא?).

מאפייני העידן הישן 

בעידן הישן היסודות הדומיננטים היו מים ואדמה, שבגדול מבטאים את עולם הרגש והחומר. אז למדנו להכיר טוב את עולם הרגש והחומר ואת החיבור ביניהם, יצרנו מסגרות לכל תחום בחיינו ולמדנו להתאים את עצמנו אליהן. למדנו לקבל החלטות מתוך הרצון בשייכות והתאמה למסגרות – "מה נחשב?" "מה יחשבו עלי?", "מה יגידו?" וכו'.

מאפייני העידן החדש 

היסודות הדומיננטיים בעידן החדש הם אש ואוויר. אש ואוויר מייצגים עצמאות, חוכמה, הבנה, אינדיבידואליזם, גמישות מחשבתית, טכנולוגיה, אקולוגיה, דיוק ועוד. המים והאדמה עדיין כאן, אבל ככל שעובר הזמן הם לא מה שיניע אותנו. במקום להתאים את עצמנו למסגרות, אנחנו לומדים להקשיב פנימה וליצור את המסגרות שמתאימות שלנו.

מה צפוי לקרות ככל שנתקדם לתוך העידן החדש 

כל המסגרות שהכרנו עד היום יתגמשו וישתנו כדי להתאים למגמות העידן החדש. יופיעו מקצועות חדשים, חומרים חדשים, טכנולוגיות חדשות ועוד.

ילדי העידן החדש 

הילדים הם אלו שייבנו בפועל את המסגרות החדשות. והטכנולוגיה היא אחד הכלים המרכזיים שלהם לעשות את זה. הילדים החדשים, במיוחד הילדים שנולדו החל מ2012, נולדו עם מבנה אנרגטי מותאם לעידן החדש. יסודות האש והאוויר שלהם גבוהים, ולכן אנחנו רואים דעתנות, עקשנות (הם יודעים מה נכון להם ודבקים בכך), סקרנות עצומה, תזזתיות ועוד מאפיינים של אש ואוויר.

ועכשיו לתקשור של רות, עם הקדמה ממנה:

הרבה אני מתלבטת בשאלה עד כמה "לשחרר" את עניין השימוש במסך אצל הבן שלי (תכף 12), והאם ועד כמה להגביל. אני מכירה את הגישה שאומרת שאלה ילדי העידן החדש, הם נולדו לטכנולוגיה, ולאפשר להם כמה שהם רוצים כי זה הדיוק שלהם. זה מה שהם באו לעשות פה. אני מכירה גם את הגישה שאומרת שזוהי התמכרות כמו כל התמכרות, ולהגביל ולמגר.

כשאני מסתכלת על הבן שלי, אני רואה מצד אחד את היכולות הטכנולוגיות האדירות שהוא מפתח, וגם את השמחה וההתלהבות, בעיקר מהמשחק (הלא הוא פורטנייט). ויחד עם זה אני רואה את ההימנעות מדברים אחרים, את העייפות, את הכיווץ, ושכשהוא נפתח – מגיעה המון שמחה מסוג אחר.

אז שאלתי האם וכמה כדאי להגביל, וזו התשובה שהגיעה:

השקיטו כל מחשבה. הרי דבר זה לא ניתן. לא באמת. בנסותכם לעשות כן עולות אותן מחשבות והינן כברקים המבזיקים בתודעתכם וחולפים במהירות האור. לא באמת ניתן, ולא באמת נידרש.

המוח האנושי תוכנת על מנת לחשוב. וקולטני האוויר אצלכם רגישים פי כמה בתקופה זו, ווודאי בתקופות שיבואו אחריה. אחריכם.

והנה אותם ילדים שאצלכם, מוחם לא נרגע לרגע. ואותו מוח מהיר בהרבה מאותו הגוף אשר אינו עומד בקצב. ולכן אותה משיכה למסכים, ואותו טשטוש חושים המורגש מאותו מסך. כיוון שהצורך באותו גירוי אווירי קיים, ומתקשה לבוא על סיפוקו ביום יום.

מסכים זה אוויר?

המדיה הינה אוויר. הקפיצה ממדיה זו או אחרת כשהעיניים (אש) מחפשות את הגירויים וקיימת התרגשות והתלהבות מאותו הקצב המזפזפ.

אז מה עושים? הם לא יכולים לספק את הצורך (באוויר) במשחקי חשיבה? בכתיבה? במחשבות?

הקצב הוא שקובע. נדרש להם אותו קצב מהיר שאתם אינכם יכולים להבינו. משחק חשיבה הינו איטי, מחושב. אולם אלה מחפשים את הריגוש המהיר. אותה אש המחוברת לאותו אוויר ולא ניתן להפרידה. לכן אתם מזהים אותה משיכה (למסכים) אשר אתם מכנים "התמכרות".

זו לא התמכרות?

זהו עדכון המוח לאותו קצב משתנה, לאותו אש אוויר הנמצא במתנדים שאינם מוכרים לכם. זוהי תקופה והיא *תחלוף*.

תחלוף?

העדכון ייעשה ואותם ילדים יירגעו.

אבל אני רואה מה זה עושה לו. הוא מותש.

ודאי. המוח האנושי אינו מתורגל בריצה בספרינטים באופן שמתרחש באותם משחקים/סרטונים. לכן המותשות. ולכן נדרשים הגבולות. אולם אין זו התמכרות, זוהי התעדכנות. של דור שלם אשר נמצא בתפר בין האוויר הידוע לכם לבין אותו אוויר חש.

אותם תינוקות אשר יוולדו לאחר 2020 יידרשו פחות לאותו כוונון ואותה הנעה המבוססת על הזיפזופ החיצוני.

אז מה לעשות? לאפשר בלי סוף?

כלל לא. נדרשים אותם גבולות על מנת לאפשר מנוחה לאותו המוח. ונדרשות יכולות נוספות אשר עליהן להתפתח במקביל. (חיזוק הגוף, יכולות רגשיות וחברתיות).

אז מה קורה עם אותם בני נוער שיושבים שעות על המסך?היוטיוברים שמשחקים המון שעות ביום? הם לא מפתחים את היכולות האחרות?

אותם סוכני השינוי לקחו על עצמם תפקיד להביא אותה אנרגיה אל העולם, והמחיר אכן קיים. קיים מחיר כבד אולם הם נדרשו לשלמו והם מוכנים לכך.

אז מה יהיה עליהם?

יהיה אשר תוכנן, והם כאן לשם המטרה אותה הם מבצעים, ביסודיות, יש לומר.

ומה עם הילדים היותר צעירים כמו הבן שלי? הם מחפשים את המסך כל הזמן…

זהו אותו כיוונון, ולהוציא את אותה מילה "התמכרות" יקל עלייך ועל הורים נוספים.
נדרשת להם היכולת לתרגל את אותו אוויר מהיר ומצית (אש) ונדרשת לגופם היכולת להכיל זאת. ללא רגשי אשמה וללא פיתוח זהות "לא בסדר". לאפשר בגבולות ולאפשר פיתוח אותן יכולות נוספות אשר דובר בהן (פיזית, רגשית, חברתית).

למה זה בעיקר בנים?

כיוון שהם מובילי השינוי הטכנולוגי, בעוד נשים יובילו בעיקר את השינוי החברתי.
הסירו (ואנו נאמר – הסירי) אותו כובד רגשי המקושר לאותם מסכים, והבינו כי זהו שלב בהתפתחות המוח האנושי, ויוקל לכם.

תודה.

~~~~~~

ועכשיו אליכם:

מה אתם לוקחים מהתקשור? יש לכם שאלות לגביו? אם כן, מוזמנים לכתוב כאן למטה בתגובות ורות או אני נענה.

אם אתם רוצים הבנות אישיות יותר לגבי הילדים שלכם, או בכל סוגיה אחרת – מוזמנים לפנות לרות. נעזרתי בה כמה פעמים ב-6 השנים האחרונות. בכל פעם המסר שהתקבל היה כזה שנגע עמוק לנקודה, הביא פרספקטיבה גבוהה על האתגר שלי ויחד עם זאת נתן לי כיוון פרקטי וברור להתמודדות.

אפשר ליצור קשר עם רות ב 050-8652642 או בפייסבוק.