מאז שהתחיל הקורונה אנחנו חווים הרבה חוסר וודאות. אבל הקורונה לא יצרה חוסר וודאות, היא רק הציפה אותו. זה לא חדש שבכל רגע הכל יכול להשתנות. כל מי שאיבד אדם קרוב או עבר תאונה חווה את זה. גם כל מי שהכיר את אהבת חייו ומאותו רגע חייו השתנו.
חוסר הוודאות מעורר בנו חוסר בטחון, אז אנחנו מנסים ליצור אותו בכל מיני דרכים: תכנונים, קביעות, בית, כסף, בעלי סמכות, חוזים, ביטוחים, מערכות יחסים – רצוי עם חתונה כדי שנדע שזהו, זה לכל החיים.
הבעיה היא שכל הדברים האלו לא באמת נותנים ביטחון. עוד לפני הקורונה, יכול היה לבוא גל פיטורין, שברגע יגרום לאבדן ההכנסה הבטוחה. בכל רגע נתון יכולה להיות רעידת אדמה, שתגרום לנו לאבד את הבית. הזוגיות הכי טובה בעולם יכולה להסתיים. אני לא צריכה לספר לכם שאחוזי הגירושין רק עולים. ואנשים נעלמים לנו מהחיים מכל מיני סיבות.
ולמה להיות דרמטית? זה קורה לנו ביומיום. אנחנו עושים יכולים לעשות תכנון מאוד יפה של היום, ואז הילד חולה, מצב הרוח משתנה, הבוס מפיל עלינו דרישה או שקורה משהו אחר שמשבש את כל מה שתכננו. מה שנקרא, "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק". וזה אפילו בלי שדיברתי על תכנון שבועי, תוכניות עסקיות או הנסיון המיותר לדעת מה נעשה עוד 10 שנים.
אז מה כן יכול לתת לנו בטחון?
1. בטחון מתוך הסכמה
כשאנחנו פוגשים חוסר וודאות, רובנו נוטים לעשות אחד או יותר מהדברים הבאים: לדמיין תרחישי אימה, להאיץ בעצמנו לקבל החלטות, לעשות תכנונים, להכנס לחשיבת-יתר, לחפש הסברים ואשמים, לפנות למומחים, למלא את עצמנו בעשייה, להגיד "יהיה בסדר", לנסות לחשוב חיובי ו/או לקפוא ולהשתתק.
כל אלו הם אסטרטגיות להימנע מלהרגיש רגשות שאנחנו מפחדים לפגוש. ככל שאני מסתכלת על זה לעומק, אני מבינה שמה שמפחיד אותנו זה לא חוסר הוודאות עצמו, ואפילו לא האופציות הנוראיות שאולי יקרו. מה שמפחיד אותנו זה מה נרגיש כשהם יקרו.
אנחנו מפחדים שיקרה משהו לא צפוי שיעורר בנו חוסר אונים, כאב, פחד, עצב, אשמה, קנאה או רגש אחר כלשהו. ואנחנו עושים הרבה מאמצים ופעולות כדי להרגיע את עצמנו כשהרגשות האלו מתעוררים ולהרגיש טוב יותר. אבל בפועל, הרגשות האלו לא נעלמים. הם פשוט מודחקים.
רגשות הם כמו מים; הם אמורים לזרום. כשאנחנו לא מאפשרים לרגש לזרום, אנחנו יוצרים תקיעות. כמו ביצת בוץ. אבל אם נאפשר למים העכורים שבביצה לזרום, בשלב כלשהו יתחילו לזרום מים צלולים.
כשאנחנו נמנעים מלהרגיש את הרגשות ה"קשים", אנחנו גם לא מרגישים באופן מלא רגשות כמו שמחה. ואז כל החוויה הרגשית שלנו הופכת קהה יותר, ואנרגיית החיים שלנו יורדת. לעומת זאת, כשאנחנו כן מסכימים להרגיש רגשות לא נעימים עד הסוף, אחר כך מגיעים אושר ורגשות נעימים. לפעמים בעוצמות שבכלל לא ידענו שקיימות בנו.
2. בטחון מתוך הבנה
בין אם מדובר במשהו שקורה לנו ברמה האישית (כמו פיטורין או פרידה) או משהו שקורה ברמה הקולקטיבית (קורונה ו/או משבר מדיני) – כשמצליחים לראות ולהבין את הסיטואציה מפרספקטיבה גבוהה, נוצרים רוגע ובטחון. לפחות בחוויה שלי ושל תלמידים שלי. הרוגע והבטחון כשלעצמם עוזרים להתמודד. ובנוסף, פרספקטיבה גבוהה מאפשרת לזהות את מהות האתגר שאיתו אנו מתמודדים. ואז ההתמודדות הופכת מדויקת ויעילה יותר.
פרספקטיבה כזו קיבלתי מלימודי קורס תודעת העל. הקורס הזה מביא את מאחורי הקלעים של העולם שלנו: הסיבות הרוחניות שמנתבות פה את העניינים. הרוח שנושבת במפרשים של החיים שלנו. ההבנות האלו עוזרת למצוא איזושהי שלווה בתוך כל הבלאגן שקורה בעולם. הידע מקורס תודעת העל גם עוזר לי להשאר רגועה מול דברים מטלטלים שקורים בחיים האישיים שלי, ולמצוא את הדרך להתמודד.
בהקשר של הטלטלות הקולקטיביות שאנחנו חווים, מקורות שונים מדברים על כך שהכל חלק מתהליך התפתחות תודעתית מואץ של האנושות. תודעת העל נכנסת לעומק ומסבירה על איזו התפתחות מדובר, מהן מגמות השינוי ולאן הרוח נושבת.
כשאנחנו מבינים מהן המגמות החדשות ואיך להתאים את עצמנו אליהן, אנחנו חווים את הטלטלות בצורה פחות דרמטית ומטלטלת. ויותר מזה, אנחנו יכולים לסמוך על זה שגם כשיהיו טלטלות קולקטיביות הן פחות ייפגעו בנו. כי אנחנו הולכים עם כיוון השינוי ולא נגדו.
נזכרתי בשיר הזה פתאום, וחשבתי שאולי גם אתם תרצו להקשיב לו עכשיו 🙂
הנה דוגמה לאיך החיים הופכים קלילים יותר ומטלטלים פחות כשאנחנו לא הולכים נגד הרוח אלא איתה: מי שבשנים האחרונות התאים את עצמו למגמה הטכנולוגית שהעולם הולך אליה כבר לא מעט שנים – חווה את תקופת הסגר המטלטלת יותר בקלות. מי שהתנגד לשינוי או פשוט נמנע מלהתיידד עם הטכנולגיה – בסופו של דבר מימלא נדרש להתחבר למגמה הזו, רק שזה הגיע עם יותר קושי. אבל זו רק דוגמה אחת טריוואלית.
אז מהן המגמות החדשות?
אפשר לקרוא על זה כאן:
3. בטחון מתוך חיבור פנימי
כשיש לנו אמון בעצמנו, ביכולות שלנו, ובכך שנוכל להתמודד עם כל מה שיבוא – זה באופן טבעי מחליף חוסר אונים ופחד. בטחון כזה נבנה עם הזמן. ואנחנו בונים בצורה המיטבית כשאנחנו הולכים בנתיב הנכון לנו, מתמודדים עם אתגרים שנכונים לנו, בזמן ובקצב המתאים לנו.
כולנו כבר התמודדנו בעבר עם אתגרים, כך שגם אם יש לנו המון חוסר בטחון, אפשר להתחחבר ליכולות שלנו.
הנה כמה שאלות שיכולות לעזור לך להתחבר ליכולות ולחזק את הבטחון:
- עם אילו אתגרים, פחדים או תקופות קשות התמודדת בחייך?
- מה עזר לך בהתמודדות?
- אילו יכולות או תכונות שלך באו שם לידי ביטוי?
- מה נמצא בך שתמיד עוזר לך בהתמודדויות?
זה לא שאלות שקל לענות עליהן. ובכל זאת שווה להעמיק בהן. אפשר לעשות עליהן כתיבה אינטואיטיבית, להרהר בהן במדיטציה, או פשוט ללכת איתן ולהתבונן על זה בסיטואציות ביומיום.
משאב פנימי נוסף שיש לנו ואנחנו לא תמיד מודעים אליו
אנחנו רגילים לחפש תשובות ובטחון אצל בעלי סמכות. אבל עכשיו יותר מתמיד ברור שגם לבעלי הסמכות אין תמיד תשובות. וכמו שבעיניי אפשר לראות יותר ויותר בשנים האחרונות – הם לא תמיד בהכרח רוצים בטובתנו.
החדשות הטובות הוא שלכולם יש בעל סמכות פנימי שאפשר לסמוך עליו! אני קוראת לו לרוב "ווייז" פנימי. מדובר בחלק בתוכנו שיודע מה הנתיב הנכון לנו, גם בחוסר וודאות. כי הוא כמו מחובר ללווין שרואה הכל מלמעלה.
הנה כמה פוסטים נבחרים על איך להתחבר לווייז הפנימי הזה:
איך להתמודד עם אבטלה או פיטורין (דרך חיבור לקול הפנימי)
איך לחשב מסלול מחדש (דרך חיבור לקול הפנימי)
4. בטחון מתוך חיבור לייעוד
האמת, קשה להפריד את הסעיף הזה מהסעיף הקודם. קודם כל – כי חיבור לייעוד הוא לגמרי חיבור פנימי. הייעוד שלנו הוא להיות עצמנו ולהשתכלל כל הזמן. הייעוד שלנו הוא להביא לידי ביטוי את היכולות שלנו, ולהמשיך להתפתח בתחומים שאנו נמשכים אליהם.
בנוסף, הייעוד שלנו הוא לא משהו חיצוני לנו שאנחנו צריכים למצוא. זה לא משהו שמשהו מחוצה לנו קבע, ולנו הקטנים רק נותר לגלות מהו. הייעוד שלנו כולל את מה שמלהיב אותנו לעשות, את התשוקות שלנו, ואת החלומות העמוקים שלנו (כלומר לא את אלו שאימצנו מהסביבה). ייעוד זה הנתיב הנשמתי שלנו; נתיב שאנחנו הולכים בו באופן טבעי כשאנחנו לא שמים לעצמנו רגליים. במילים אחרות: כשאנחנו נותנים לעצמנו לקרות 🙂
אז למה בכל זאת סעיף נפרד לייעוד? כי חשוב להבין שנתיב הייעוד שלנו זה הנתיב האישי שלנו להצלחה. סיבה אחת היא די הגיונית: כשאנחנו פועלים מתוך תשוקה, אהבה ועניין אמיתי במה שאנחנו עושים – אנחנו יכולים להשקיע יותר ולהתאמץ פחות, ואז גם להגיע להישגים טובים יותר ולא להישחק. בנוסף, כשאנחנו פועלים מתוך תשוקה אנחנו מגלים שהיכולות שלנו ונסיון החיים שלנו משתלבים איתו ופועלים לטובתנו.
לדוגמא, נקח מישהו שנולד להיות צלם והולך ללמוד עריכת דין – לעומת מישהו שעריכת דין זה בדמו והולך לעסוק בכך. למי יש סיכויי הצלחה טובים יותר? ואם נקח את אותו צלם, שהחליט להתמסר לתשוקה שלו לצילום. איפה לדעתך הוא יצליח יותר?
יש סיבה נוספת לכך שללכת בנתיב הייעוד זו הדרך הבטוחה להצלחה. מכירים את המשפט "כשאתה יוצא להגשים חלום כל היקום נחלץ לעזרתך?". אז תודעת העל מסבירה, שכשהנשמה מכינה לעצמה את התוכנית הנשמתית, היא גם "מצטיידת" באנרגיה ותמיכה שנועדה לעזור לה לממש את כל מה שהנתיב הזה כולל. כלומר: יש לנו מימון ותמיכה כשאנחנו נמצאים בנתיב שלנו. וכשאנחנו מנסים ללכת בנתיב שהוא לא נכון לנו – אנחנו צריכים להתאמץ הרבה יותר בשביל התמיכה הזו, אם בכלל היא אפשרית.
הנה כמה פוסטים להרחבה בנושאים האלו:
כתבה שלי בוואינט שמנפצת מיתוסים על ייעוד
פוסט שעושה סדר על מה זה ייעוד, ואיך לחיות אותו כבר עכשיו
שאלון לזיהוי הייעוד שיכול לעזור לך גם עם זיהוי היכולות מהסעיף הקודם 🙂
כתבה שלי בוואינט על התמיכה והאנרגיה שאנחנו מקבלים כשאנחנו בנתיב הייעוד שלנו.
לסיכום
דיברנו על זה שבטחון אמיתי מגיע מבפנים, לא מדברים חיצוניים. בשביל להגיע לבטחון פנימי כזה יש:
* להסכים לתת מקום לרגשות שלנו, ולסמוך על היכולת להתמודד איתם.
* להסתכל על מה שקורה מפרספקטיבה גבוהה כדי לזהות את מהות וכיוון השינויים והאתגרים, ולהבין איך נכון לנו להתמודד.
* לפתח אמון ביכולת שלנו להתמודד עם כל מצב, מתוך חיבור לחוזקות שלנו ולקול הפנימי.
* ללכת בנתיב הייעוד שלנו, כי בו הדברים הכי יכולים להצליח לנו ויש לנו תמיכה ומימון אנרגטי.
רוצה להעמיק בכל הסעיפים האלו ולפתח בטחון פנימי ועמוק?
בקורס בטחון במציאות משתנה אני מרחיבה על כל סעיף וסעיף ונותנת עוד כלים מעשיים ליישם את הידע. בחלק מהמפגשים אנחנו גם ממש מתרגלים יחד. הקורס כבר התחיל, ועדיין אפשר להצטרף, לקבל הקלטה של השיעור הראשון, ולתרגל איתנו מחר את ההסכמה להרגיש. כאן הפרטים וההרשמה.
אם מעניין אותך ללמוד יותר על תודעת העל, כתב/י לי ואעדכן אותך כשאני פותחת שוב קבוצת לימוד. כנראה בקרוב. בכל מקרה הבסיס שלו מועבר גם בקורס "בטחון במציאות משתנה".
יש לך שאלות על הפוסט? רוצה לשתף מה עלה לך ממנו?
אשמח לקרוא בתגובות למטה.