עוד כמה ימים סוגרת שנה מהיום שעברתי לקופנגן, ואתמול עברתי לבית חדש. ולא סתם בית, אלא בית שפנטזתי עליו במשך שנה. בית שלא באמת האמנתי שאפשרי למצוא בתקציב שלי. (מי אמר שמחשבה יוצרת מציאות?).
החלטתי לכתוב על זה פוסט כי אפשר ללמוד ממנו הרבה על הגשמה בעולם החדש; על איך ליצור את מה שאתם רוצים, בין אם זה דירה, עבודה, קריירה חדשה, בן זוג או כלבלב.
אבל בואו נתחיל בסיפור:
כשהגעתי לקופנגן לפני שנה, מצאתי בית בערך תוך חצי שעה. זה היה בית מעולה, ממש באזור שרציתי, במחיר מציאה, עם בעלת בית מהאגדות, ומרחק כמה דקות מהים. אבל מבחינתי זה היה בית זמני. ידעתי שלא זה הבית שאני רוצה לטווח רחוק, ושהוא טוב לי רק לחודשי ההתאקלמות באי.
יש כל מיני סיבות שרציתי בית אחר, ואחת מהן היא שרציתי בית עם מרפסת לים. ולא רק זה – רציתי שהוא גם יהיה במרחק הליכה מהים. וגם שיהיה באותו התקציב ובאותם התנאים שהיו לי בבית הקודם. נשמע בלתי אפשרי, נכון?
כל מי שאמרתי לו מה אני רוצה אמר שזה לא ריאלי, ו"מה הבעיה פשוט לעלות על הקטנוע ולהגיע לים תוך 2 דקות?". אבל אני התעקשתי שאני רוצה מרחק *הליכה* מהים. והמשכתי לחלום על לראות את הים מהמרפסת איך שאני קמה בבוקר. למרות שבינינו? גם אני לא האמנתי שאפשר למצוא את שניהם בתקציב שלי.
ככה עברה כמעט שנה. מדי כמה חודשים הייתי חושבת על לחפש דירה חדשה. כמה פעמים אפילו התחלתי לחפש. ואז תוך כמה ימים הייתי מגיעה למסקנה שהבית שאני גרה בו הוא מציאה, ושמה שמפריע לי בו לא כל כך גרוע.
מכירים את זה שאתם מחליטים להיפרד ממישהו או ממקום עבודה, ואז אתם שומעים מה הולך שם בחוץ, וחושבים שבעצם לא כדאי לעזוב? אז כזה. הייתי מזכירה לעצמי שאני גרה כולה כמה דקות מהים, ושיש לי נוף טרופי מהמרפסת שזה גם סבבה. וככה הייתי מחליטה לחכות עם המעבר עוד כמה חודשים, או עד שבית החלומות שלי ייפול עלי מהשמיים.
בדיעבד, נאחזתי בבית הזה מתוך פחד שלא אמצא משהו טוב יותר. "את החסרונות של הבית הזה אני מכירה, מי יודע אילו חסרונות יהיו לי בדירה הבאה". וגם "מה אם אפול על בעלת בית שלא תהיה סבבה? הרי אמרו לי שהבעלת בית שלי נדירה". אזור הנוחות מה שנקרא.
רק שכמו עם כל אזור נוחות – כשמשהו כבר לא מדויק, הנוחות נעשית פחות ופחות נוחה. בחודשים האחרונים היו כל מיני תאקלים סביב הבית, שהרגשתי שהם סימנים שהגיע הזמן לעבור. התחלתי לחפש, ושוב, הרגשתי שאני לא מוצאת משהו שמשתווה למה שיש לי עכשיו, והתחלתי להתייאש.
הפעם במקום לוותר, ישבתי לשיחה עם ההכוונה הפנימית שלי. רציתי לקבל הבנות לגבי המעבר דירה הזה. והמסר שקיבלתי שינה את אופן החיפוש שלי וגרם לי למצוא סוף סוף את בית החלומות.
.
.
.
המסר היה לקחת אחריות על הרצון שלי. לא לחפש דירה מתוך דחיפות או בגלל הדברים שאני רוצה להתרחק מהם (שהיו הטריגר לחיפושים בכל פעם). אלא מתוך חיבור למה שאני באמת רוצה. ומתוך רוגע, בטחון ואמון. תכלס זה מה שהייתי אומרת למישהי אחרת 😉 וזה מה שעשיתי בכל המעברי הדירות שלי ב-13 השנים האחרונות.
בכמה ימים שעברו מאז שקיבלתי את המסר, נפתח לי הראש לכל מיני כיוונים שלא חשבתי עליהם. בחסות הקורונה, חשבתי פתאום על אזור שלפני כן לא התאים לי, אבל בתקופה של סגר יכול לבוא טוב. ופתאום חשבתי לנצל את זה שאין תיירות כדי לגור בריזורט על הים.
בדרך הגמשתי כל מיני תבניות חשיבה שלי. למשל הסכמתי לשחרר את הרצון במטבח משלי, לטובת מטבח משותף. ונפתחתי לאופציה למצוא בית זמני במקום בית לטווח ארוך. ממלא מי יודע מה יקרה פה מחר ומה יהיה נכון לי עוד חודש. ויאללה, קלילות! כולה מעבר דירה בקופנגן. זה די פשוט תכלס. במיוחד למישהי כמוני שלא נקשרת לבתים, ושאין לה הרבה רכוש.
יומיים לפני המעבר, יצאתי עם חבר לסיבוב דירות, והודעתי לו שהיום אני מוצאת. האנרגיה שלי הייתה אחרת מכל הפעמים הקודמות בהן חיפשתי. הייתי החלטית, שמחה ובתחושה שיש שפע אפשרויות. ראינו כל מיני אופציות עם נוף לים ו/או ממש קרובות לים. חלקן בלי מטבח, חלקן עם הכל אבל עם חסרונות אחרים.
הרגשתי ששום דבר ממה שראיתי לא מדויק, ושאני לא מוצאת את הבית שאני רוצה. כבר עמדתי להתייאש שוב. ואז, במקום לעמוד, התיישבתי באיזה מסעדה לרגעי השקיעה האחרונים. תוך כדי שבהיתי בשקיעה הזכרתי לעצמי להרפות. ידעתי שדחפתי מספיק ליום אחד. בדרך כלל אני מוצאת דירות בקלות – בחיפוש הראשון או גג השני. אז הבנתי שזה הזמן לשחרר את האחיזה. לתת לבית הנכון להגיע בזמן שלו. הזכרתי לעצמי שגם אם זה לא יקרה היום אלא בחודש הבא – זה בסדר.
מול השמש השוקעת גם החזרתי לעצמי את האמון ביכולת הבריאה שלי. הזכרתי לעצמי שמצאתי כבר המון דירות מעולות בעבר, ושכל דירה תמיד היתה שיפור מהקודמת והיתה יותר מדויקת לי. ושתמיד היו לי בעלי בית נהדרים, ואין סיבה שזה לא יהיה גם עכשיו.
כשסיימתי לאכול יצאתי מהמסעדה, ונתקלתי במישהו שאני מכירה מהאי. מפה לשם – תוך רבע שעה שילמתי פיקדון 🙂 אפילו שהיה כבר חושך, איך שנכנסתי לבית ידעתי שזה הבית שחיפשתי. משהו בתחושה הפנימית שלי אמר לי. ולא רק בגלל בקרבה לים.
בדיעבד אני מבינה כמה הסיבוב דירות הזה שעשיתי היה חשוב. הוא גרם לי ממש להתחבר לרצון שלי. עם כל דירה שראינו הבנתי עד כמה לראות את הים מהבית יעשה לי טוב ועד כמה אני כמהה לזה. ממש הרגשתי את זה בכל תא בגוף. הבנתי שקודם לכן, לא העזתי באמת לרצות את זה. בסיבוב הזה התחדד לי גם מה באמת חשוב ועל מה אני מוכנה לוותר. ובעיקר – פתאום ראיתי כמה שבאמת יש יותר אפשרויות ממה שחשבתי.
הבית שמצאתי בסוף הוא מעבר למה שהאמנתי שאפשרי או אפילו דמיינתי: רואים את הים מהמרפסת, והוא גם מרחק חצי דקה מהמים. בעלת הבית מקסימה, ויש בו גם את כל שאר הדברים שרציתי. אפילו מטבח ואופציה לטווח ארוך. והוא כמעט באותו המחיר שאני משלמת עכשיו.
יש לו גם חסרונות, כמו כל דבר. אבל הם כאלו שאוכל לחיות איתם בשלום. ואם לא, תמיד אפשר לעבור שוב 🙂 זה לא בית מושלם, אבל מרגיש לי שזה בול הבית שמתאים לי כרגע. וכסימן – כשהלכתי לראות אותו למחרת באור יום – ראיתי שבינתיים בעלת הבית (המקסימה!) שמה לי בסלון שטיח סגול 🙂
אז אני מאושרת, בהודיה ענקית, ובסקרנות גדולה לפרק החדש בחיי שמתחיל לו היום 🙂
מה אפשר ללמוד על זה יצירת מציאות:
סיפרתי את כל הסיפור הארוך הזה כי אפשר לראות בו את העקרונות החשובים ליצירת מציאות. לא משנה אם אתם רוצים למצוא דירה, זוגיות, עבודה, קריירה חדשה או כלבלב. אם תלכו לפי העקרונות האלו – זה ייעל לכם את תהליך החיפוש:
להתחבר לרצון העמוק.
הרצון העמוק שלנו הוא איתות לכיוון הנכון לנו ולדברים שאפשריים עבורנו. אבל רוב הזמן אנחנו לא מעזים להתחבר לרצון הזה. כדי להתחבר לרצון הזה קודם כל צריך שניה להסכים לפנטז, לא להישאר בגבולות ה"מה ריאלי", או לרצות מתוך פשרה. גם לא להגיד מה אנחנו רוצים מתוך כאב, בריחה ממשהו קיים. אלא באמת לרגע לאפשר לעצמנו לחלום ולשאול מה אנחנו רוצים באמת, בעומק. להרגיש את הרצון הגוף, לא רק במיינד.
2. להבין למה רוצים את זה.
פחות הזכרתי את זה בפוסט, אבל אחד הדברים שעשיתי השבוע היה לרשום למה אני רוצה את מה שאני רוצה בדירה – ומה זה יתן לי. איך ארגיש, מה תהיה ההוויה שלי שם. זה בעצם להתחבר למהות של מה שאנחנו רוצים – לסיבות ולרצון הפנימי שמעבר לאיך אנחנו חושבים שזה צריך להתממש.
3. להגמיש את המחשבה.
אחרי שהבנו מה אנחנו באמת רוצים, למה ואיך נרגיש – אפשר וכדאי לפתוח את הראש לדרכים חדשות בהן זה יכול להגיע. הרבה פעמים מעצם החיבור למהות של מה שאנחנו רוצים, יגיעו רעיונות לדרכי מימוש חדשות. לפעמים גם יגיעו אלינו הזדמנויות, והגמישות המחשבתית תאפשר לנו לזהות שהם נותנים מענה למהות שחיפשנו, אפילו שהם נראים אחרת ממה שציפינו.
4. לחזק את האמון.
כשאנחנו בתהליך של יצירת מציאות חדשה, האמון מאוד חשוב. האוטומט של המיינד בדרך כלל הולך לחשיבה שלילית, לפחדים, לרצון לחזור למוכר ולנוח. דרוש אמון כדי לא להתייאש מהדרך; אמון ביכולת הבריאה שלנו ובכלל ביכולות שלנו, אמון שמגיע לנו ואפשרי לקבל את מה שאנחנו באמת רוצים, אמון ביקום.
אחד הדברים שעוזרים לחזק אמון זה להזכיר לעצמנו הצלחות קודמות. ממש לעשות רשימה של מקרים בהם קיבלנו מה שרצינו ושל הזדמנויות שהגיעו "במקרה". לכולנו יש תחומים שיותר או פחות מצליח לנו, אז אפשר להיזכר במקרים בתחומים אחרים ולהבין איך פעלנו שם.
5. לעשות פעולות.
אחרי שעשינו את העבודה הפנימית, הגיע הזמן לעשייה – להגיד לאנשים סביבכפ מה אתם מחפשים, לפתוח לוחות מודעות, לשאול בפייסבוק או כל דרך אחרת שעולה לכם. כדאי שהפעולות ייעשו בנחת, ואחרי שעשינו את שאר השלבים. אחרת זה כנראה פול גז בניוטרל, ויבזבז לנו אנרגיה. בעידן החדש הגשמה ויצירת מציאות לא דורשת הרבה פעולות והרבה מאמץ, היא דורשת הרבה הקשבה פנימית, דיוק ועבודה יעילה עם האנרגיות שלנו.
6. לשחרר.
אחרי שעושים פעולות – מגיע זמן להניח לזה ולתת לדברים להגיע אלינו. כמו בחיזור – אם רק צד אחד דוחף, לא יהיה מקום לצד השני להתקרב. אם צד אחד שולח הודעות בכל רגע, אין אפשרות לצד השני להגיב. אם צד אחד מתאמץ מדי – זה חונק את הצד השני. דמיינו שאתם הצד הראשון, והיקום הוא הצד השני. אם אתם רוצים שדברים בחיים שלכם יקרו בקלות ושיגיעו אליכם דברים יותר טובים משאתם יכולים לדמיין – צריך להשאיר ספייס ליקום לעשות את קסמיו.
כמובן שזה לא לגמרי לינארי. אחרי שמשחררים לפעמים מגיע הזמן לפעול שוב. ואחרי שעושים כמה פעולות, לפעמים יש צורך שוב להגמיש את המחשבה ולחזק את האמון. ואם מתפתים להתפשר ולהשאר עם הקיים – כדאי להתחבר מחדש לרצון ול-למה.זה נותן דלק להמשיך את החיפוש. מה שחשוב זו ההקשבה הפנימית וההתבוננות על מה באמת נדרש כרגע. במקום לפעול על אוטומט ולעשות עוד ועוד פעולות מתוך מאמץ ולחץ.
ועכשיו אשמח לשמוע מכם:
איזה עקרון הכי דיבר אליכם? איזה שלב הכי מאתגר אתכם? והאם גם אתם מרגישים התרחבות מלראות את הים? 😉
פוסטים קשורים שאולי יעניינו אותך
על חיזור ויצירת מציאות
זמן קריאה: 2 דקות פעם אם הייתי רוצה מישהו, הייתי מתחילה איתו. וממשיכה; ממשיכה להראות לו שאני בעניין, ממשיכה ליזום מפגשים, ממשיכה לעשות צעדים כדי שהקשר יקרה. לפעמים הצליח
הקשבה פנימה כאורח חיים
זמן קריאה: 2 דקות האם כדאי להשקיע ברשימת תפוצה?", "האם אני צריכה לכתוב פוסטים כדי לשווק?" השבוע מישהי הייתה אצלי בפגישת ייעוץ ושאלה אותי את השאלות האלו. עניתי את
איך הצלחתי למצוא דירה ליד הים במחיר שפוי
זמן קריאה: 3 דקות כשהחלטתי לעזוב את גן העדן שחייתי בו בצפון ולעבור למרכז, היה לי ברור שלמען שפיותי הנפשית, אחרי שנים של מגורים ליד מעיין ונחלים, אני צריכה