מה זה העיצוב האנושי ואיך הוא שינה לחני את החיים?

על גישת העיצוב האנושי שמעתי לראשונה ב-2011, אבל לא התעמקתי בה. ב-2018 נחשפתי לידע הזה שוב. הפעם הציגו את זה כ"מדע האינדיבידואליזם"; קראתי שזה גוף ידע שמראה לנו איך להפסיק להפריע לעצמנו, ולחיות את מי שאנחנו ומי שבאנו להיות. זה היה כמה חודשים אחרי שכתבתי את הספר "לתת לעצמך לקרות", שמדבר על דברים דומים בדרך אחרת. אז כמובן שנדלקתי.

באותה התקופה כבר הייתי בקשר עם חני בן אהרון ודיברנו קצת על העיצוב האנושי. אבל רק ב-2020 היא התחילה להכנס אליו לעומק. לחני יש נטיה להעמיק בכל מה שהיא לומדת, ביחד עם כשרון טבעי להעצמה וראיית הטוב באחרים. כך שאני מאוד סומכת עליה בעניין של העיצוב האנושי.

היום אני פונה לחני בכל פעם שיש לי שאלה על העיצוב האנושי שלי, ומקבלת ממנה השראה לאיך לפעול יותר בהלימה עם מי שאני, ואיך להבין אנשים אחרים בחיים שלי ואת היחסים איתם.

אז מה זה העיצוב האנושי?

העיצוב האנושי (human design) – הוא גוף ידע שמלמד איך אנחנו יכולים לנוע בתוך בחוסר ודאות, בנתיב שנכון לנו. על בסיס שעת ומיקום הלידה שלנו, העיצוב נותן לנו מפה שמראה את מערכת ההפעלה שלנו ונותנת מידע רב על הפוטנציאלים שלנו.

שני הכלים הראשונים והמרכזיים שהעיצוב האנושי מציע לנו להתנסות בהם הם האסטרטגיה והסמכות הפנימית שלנו. לכל אחד יש סמכות אחרת בגוף, והיא זו שנותנת לו את התשובה לחיים שמגיעים אליו. כלי משמעותי נוסף הוא שהמפה מראה לנו איפה אנחנו הכי מושפעים ונתונים להתניות מהסביבה.

האסטרטגיה והסמכות נותנים לנו יציבות בחוסר הוודאות. כי הם מאפשרים לנו לדעת איך לנוע בתוך העולם ואיך לקבל החלטות מתוך הקשבה לגוף, ולא לשחק לפי התכתיבים של המיינד.

המיינד בעצם יוצר דרישה מהמציאות להיות כמו שהיא אמורה להיות, לפי הכללים שלו. ואז נוצרת התנגדות למציאות. וכל זה מנתק אותנו מהאחדות הפנימית ומסנכרון עם הבריאה כולה.

העיצוב האנושי אומר: קחו את המידע ותתנסו במה זה אומר לחיות לפי האסטרטגיה והסמכות הפנימית שלכם. תתחילו לשים לב מתי אתם פועלים מהמיינד ומההתניות החיצוניות, ומתי זה מתוך הקשבה פנימית.

אנחנו מתבחבשים עם השאלה "איך יודעים אם זה אינטואיציה או פחד?" כי אנחנו מחפשים מתכון. כשבעצם להקשיב לאינטואיציה זה תהליך של ללמוד להכיר את עצמנו. אנחנו מאוד ייחודיים וגם משתנים כל הזמן. אז הקשבה היא לא נוסחה שאפשר ללמוד בסדנה אחת. לכן אני אוהבת שהעיצוב האנושי מוגדר כניסוי וכתהליך למידה.

אני גם חושבת שזה משהו שאי אפשר להגדיר כשיטה. כשאתה מגדיר את זה כשיטה זה הופך להיות סוג של אוטוריטה שאומרת לך מה נכון ומה לא, וכל העניין פה הוא לשחרר לזה שמישהו חיצוני יגיד לך מה נכון לך.

בעצם הרעיון בגדול הוא – תתרגלי, בהקשבה למה שנכון לך. גם אם את תשמעי כל מיני הגדרות של היומן דיזיין – תבחני אם זה באמת מתאים לך.

במה זה עזר לך להכיר את הסמכות והאסטרטגיה שלך?

זה יצר לי שינוי עמוק תודעתי בתוך החיים, של להבין שמשהו בתוכי תמיד יודע את הדרך. תמיד יודע מה נכון. הבנתי שאין לי למה לחשוב קדימה ומה יהיה, אני כבר לא חיה בעתיד. זה נותן לי תחושה של רוגע וחוסן בתוך חוסר וודאות.

אני ג'נרטור עם סמכות סקראלית. ברגע שאני נוכחת כאן ועכשיו – ואני מתחברת לסמכות שלי כאן ועכשיו, והאסטרטגיה שלי אומרת להגיב – אז אני רק צריכה להגיב אל החיים. זה לוקח מהמיינד את השליטה.

העולם מציף אותנו בהרבה הצעות שאנחנו צריכים להגיב אליהם, אינסוף סדנאות, קורסים, ובעצם רק צריך להגיב כן/לא. זה לעמוד מול השפע הזה שהעולם מביא ולהגיד לרוב הדברים ״לא״. כי רוב הדברים זה ״לא״. והיום אני יודעת להגיד ״זה לא מתאים לי״ בצורה רגועה ובלי לחץ. ואני אפילו לא אוכלת את עצמי על זה. אם לא התעוררה לי בבטן תחושת ״כן״ – אני סומכת על זה.

מה עוד העיצוב האנושי שינה לך בחיים?

זה נתן לי שלום פנימי. הבנתי שאני בסדר כמו שאני, ואני לא נאבקת בעצמי יותר. התחלתי לכבד את הקצב שלי ולא לדחוק בעצמי. הפסקתי לתכנן יותר מדי קדימה, כי הבנתי שזה לא בטבע שלי. זה החזיר אותי לזרימה הטבעית שלי, לתדר גבוה של שמחה, שמושך אלי תמיכה מהיקום ומאפשר לדברים לקרות בקלות ובלי מאמץ.

מבחינת התוצאות בשטח – לקוחות מגיעים אלי באופן טבעי, בלי שיווק. אני מרגישה שיכולת המגנוט שלי גדלה, ההכנסות עלו.

מה הביא אותך לעיצוב האנושי?

למדתי וגם לימדתי מיתוג בצורה סטנדרטית שמקובלת בעולם. למדתי לימודי אסטרטגיה מעמיקים, והייתה לי כוונה להקים חברת פירמה למיתוג, עם עובדים והכל. זה היה נראה לי משהו שאני ממש רוצה.

ב-2017 היה שלב שרציתי להירשם לתוכנית ליווי של מאמן עסקי מאוד ידוע. הבטיחו לי שאעשה הרבה כסף. אמרו לי שאני מחזיקה ביד סכומים גדולים מאוד, ושאני רק אגיד כמה אני רוצה והם יראו לי איך. אמרו שתוך חצי שנה יהיו לי את הסכומים האלו. זה היה נשמע מאוד מבטיח.

הלכתי למפגש מבוא, והמיינד שלי השתולל משמחה: ״הנה , סוף סוף אני אפתח משהו עם עוד אנשים ויהיה נחמד והכסף יזרום״. ואז באתי הביתה, ולא הרגשתי כלום בבטן. שום התלהבות. שום דבר שמעורר בי רצון ללכת לדבר הזה. אדישות מוחלטת. משהו שם אמר ״לא״ די ברור.

לא הבנתי למה אני לא מגיבה לזה. הרי השכל עף על זה. אבל בבטן הרגשתי אפאטיות לעניין. לא הצלחתי להבין את הדואליות הזאת.

באותה תקופה הייתי אצלך בתהליך ליווי, ושיתפתי אותך בתחושה. עשית לי מדיטציה לחיבור פנימי על ההתלבטות סביב זה. במדיטציה הזאת קיבלתי מסר שאני צריכה להביא תודעה חדשה. לא הבנתי בכלל על מה מדובר.

זה היה מאוד מוזר, להבין שאני מחויבת למשהו שאני בכלל לא מבינה מהו. ואיך זה קשור לשאלה ששאלתי? האם ללכת לתהליך העסקי או לא? יצאתי מהמדיטציה ודיברנו על זה, אבל לא הבנתי מה רוצים ממני.

לפעמים אנחנו מקבלים מסר על השליחות שלנו, אבל אומרים לנו משהו שהוא כמו חץ לעוד שנים קדימה; מראים לנו את הכיוון, אבל לוקח זמן להבין איך לעשות את זה. 

לי זו היתה חוויה מאוד מטלטלת; להיות במקום הביניים הזה שיודע שמשהו חדש צריך להיוולד; להרגיש את הצורך הבוער בשינוי – ובמקביל לא לדעת מה זה החדש הזה, איך לעשות אותו, ומה הקשר בין מה שאני עושה היום לבין מה שאני מרגישה מבפנים. זה היה מאוד מפחיד.

מה היה אחרי שקיבלת את המסר שבאת ללמד תודעה חדשה?

כמה ימים אחרי הלכתי למישהי שתעשה לי קריאת מפה ביומן דיזיין. לא ידעתי מה זה. ידיד אמר לי "תנסי, אולי זה יעזור לך לקבל החלטה לגבי העסק". קריאת המפה היתה מפולת של אסימונים.

נקודה משמעותית שהיא ראתה אצלי במפה זה משהו שנקרא ה-unexpected. היא הסבירה שאצלי התנועה וההתפתחות בחיים מגיעה מדברים לא צפויים, ושבעצם החיים שלי צריכים להיות ציפייה לבלתי צפוי. כלומר – אין לי מה לתכנן ואין לי מה לבנות אסטרטגיות. זה עשה לי שוק. זה גם היה מרגש כי פתאום הבנתי את למה בחיים שלי תמיד הכל היה נוחת עלי באופן כל כך לא צפוי.

הבנתי שהיא נתנה לי פה תשובה לשאלה שלי. כי בשבילי, לייצר אסטרטגיה זה לגמרי להפריע לתנועה הטבעית של ההתפתחות שלי. לא יעזרו מיליוני אסטרטגיות שאבנה. זה היה גילוי גדול. הרי המקצוע שלי היה אסטרטגיה שיווקית, זה משהו שלמדתי אותו והשקעתי בו שנים מהחיים שלי.

זה לא אצל כולם שהאסטרטגיות לא עובדות?

שאלה טובה. הגישה של היומן דיזיין אומרת שליזום את החיים מתוך איזושהי אסטרטגיה שהמיינד יצר זה לא בהכרח הדרך שתואמת את הטבע שלך. זה לא אומר שזה לא יצליח. יכול להיות שאם תבנה אסטרטגיה היא דווקא מאוד תצליח. השאלה היא: כמה אני אהיה אני בתוך המציאות שיצרתי? האם אהיה מאושרת בה?

הבעיה היא שאם לא הולך לך לפי האסטרטגיה אתה מאשים את עצמך, כי אתה חושב שהבעיה היא בך, ושאתה צריך להתאמץ יותר. במקום להבין שפשוט יש דרך הרבה יותר קלה בשבילך .

אני יכולה להגיד על עצמי שמאוד האמנתי שעד שלא תהיה לי אסטרטגיה ברורה אני לא אמצא את השביל והדרך. זה הביא לי חוויה של תסכול מאוד גדול. זה היה סבל. כי משהו בתוכי ידע שאני לא בנויה לתכנון. בטבע שלי אני כולי זרימה, אני אוהבת שדברים באים לי מתוך החיים ולא אהבתי לתכנן מראש. היתה לי ידיעה פנימית שאני לא בנויה לאסטרטגיות. ובכל זאת ניסיתי לתכנן. כל כך ניסיתי, וזה לא עבד לי.

האמנתי שעד שלא תהיה לי אסטרטגיה ולוח גאנט מאוד ברור לשנה קדימה – לא תהיה לי יכולת לשגשג בעסק. הייתי כותבת גאנטים שלמים ולא עומדת ברבע ממה שכתוב שם. לא הצלחתי לייצר עקביות בשום סיסטם. זה פשוט לא עבד. יש לי משמעת עצמית גבוהה ונאמנות למה שאני רוצה, ופה הרגשתי שפשוט לא עובד לי.

הרגשתי ייאוש; שאין לי סיכוי כי אין לי אסטרטגיה, וגם אין לי יכולת לייצר אסטרטגיה. הייתי במאבק פנימי, וכל הזמן האשמתי את עצמי שאני לא מתוכננת, לא מאורגנת, לא יודעת לתכנן קדימה ו"לכן תמיד את לא מגיעה למה שאת רוצה".

בקריאת מפה הבנתי שהדברים יגיעו אליי דווקא מתוך זה שאני אהיה מי שאני, בהנאה ובזרימה הטבעית שלי. זה היה בשבילי גאולה. כמו לנשום בפעם הראשונה. ממש הרגשתי שסוף סוף אני יכול לחזור לעצמי. סוף סוף אני יכולה לחזור להיות שמחה באיך שאני, במה שאני וכמו שאני!

מה קרה אחרי קריאת המפה הראשונה?

לא הבנתי הרבה מהעיצוב האנושי אחרי הפגישה הראשונה, אבל זה הוריד אותי מללכת לתוכנית ליווי העסקית, שהייתה מאוד אסטרטגית. והלכתי לתהליך יותר רך ואיטי של אימון לחיבור לקול הפנימי.

התהליך הזה חיבר אותי מאוד למסר שקיבלתי במדיטציה ולהבנות על מה השליחות שלי ומה באתי לעשות כאן. זו היתה חוויה מעצימה ומיוחדת. הבנתי שכל התשובות נמצאות בפנים, ויש דרך להקשיב, שלא הכרתי קודם. למרות שהייתי מאוד מודעת.

אני זוכרת שבמפגשים שלנו כשעשיתי לך את מדיטציה של חיבור לקול הפנימי, אמרתי – בואנה, את מקבלת תשובות מדהימות. 

לא הקשבתי ולא האמנתי בגלל המיינד . בקורס תרגלתי הרבה את ההקשבה הזו ולמדתי יותר לסמוך על התשובות שקיבלתי.

הרגשתי פער גדול בין מה שהבנתי מתוך ההקשבה הפנימית לבין החיים עצמם. היה בי רצון שהפער ייסגר מהר, שמה שאני רואה בהדרכה שלי הפנימית – יהיה במציאות. ולא היה לי שמץ איך אני מביאה את זה לעולם. המיינד לא ידע. שכחתי את כל מה שנאמר לי בקריאת מפה על זה שהצמיחה שלי תגיע מבחוץ ברגע לא צפוי.

הפער הזה יצר לחץ מאוד גדול בתוכי שהדברים יקרו. שוב ימים של אשמה, שאולי אני לא עושה מספיק. זה גרם לי לחולי ממש. התחילו לי בעיות עיכול מתוך הלחץ הזה, לא ידעתי באותם ימים איך לעכל את החוסר וודאות שהייתי בו.

הגוף שלי היה ממש בהתנגדות ובמאבק. תדר של מאבק והתנגדות זה תדר שמוציא אותך מהציר הטבעי הזורם שלך, וזה יצר לי עוד יותר תקיעות. זה היה לופ שנתקעתי בו.

אז איך יצאת מהלופ הזה?

ממש בתחילת הקורונה, היומן דיזיין הגיע אלי שוב, בצורה לא צפויה. כשכל הארץ שקטה, סגר טוטאלי, היה מותר לצאת 100 מטר מהבית. כדי שאני לא אשתגע עשיתי סיבובי הליכה סביב הבית.

תוך כדי הליכה הקשבתי לקורס בעיצוב האנושי שהגיע אלי במקרה. וככה יום יום, שעה סביב הרחוב של הבית, במשך חודשיים סיימתי את הקורס.

הבנתי שמשהו קורה לי בחיים, ושום דבר כבר לא יהיה כמו שהוא היה. חשתי בתשוקה מטורפת שלא חוויתי על שום דבר אחר בעולם קודם לכן. המשכתי לעוד קורסים, וממש הרגשתי שאני מתמכרת לדבר הזה ורואה הכל בפרספקטיבה שונה לגמרי מכל מה שהכרתי קודם.

התחלתי לראות כמה התניות היו לי במהלך החיים מהסביבה החיצונית שלי; הסביבה הזיזה אותי מתוך מי שאני. וכשהבנתי את העיצוב שאיתו הגעתי לעולם – נרגעתי. נשמתי. אני בסדר גמור. ההיזכרות הזאת של מי אני באמת היא מאוד מרגיעה.

את יכולה לתת דוגמה למשהו שקיבלת עליו לגיטימציה?

היה לי קשה במהלך החיים להיענות לדרישת המשפחתיות. אם זה להעביר 3-4 שעות עם המשפחה המורחבת. או עם המשפחה הקרובה – כשכולם צריכים לבוא ולעשות מה שהמשפחה מחליטה.

כל המפגשים המשפחתיים היו בשבילי סוג של הכרח. ולא הבנתי למה אני לא משפחתית. מה יש לי? "תהיי נחמדה, תאהבי את זה, תשמחי, תהיי עם כולם, ב״ה יש לך משפחה, יש לך אחים, המערכת יחסים היא טובה, תהיי עם כולם, למה לא?".

בעיצוב האנושי רואים שלכל אדם יש ערוצי אנרגיה שמדברים בשפות שונות. יש ערוצי אנרגיה שהם אינדיבידואליים, יש ערוצים שבטיים, ויש קולקטיביים – שאלו בעצם שפות שונות. ולי אין בכלל ערוצי אנרגיה שבטיים, שזה אומר שאין שם מוטיבציה ופוקוס להזרים אנרגיה לתוך השבט.

אז הבנתי למה היו אומרים לי ״לא אכפת לך מהמשפחה?״ בטח שאכפת לי. אני אוהבת אותם ומאוד אכפת לי. אבל אין לי מוטיבציה פנימית ואנרגיה שבטית.

מה זה שינה אצלך בפרקטיקה של החיים?

עצם זה שהבנתי את זה הפכתי להיות יותר משפחתית. כי פחות התנגדתי ופחות הרגשתי שאני צריכה לרצות מישהו מבחוץ. הרי כל הזמן דרשו ממני ״תהיי איתנו, תראי שאת איתנו״ וזה מה שעורר בי התנגדות. גם פחדתי שהמסגרת השבטית לא תקבל אותי; שכאינבידיאולית, השבט לא יקבל את מה שאני באמת רוצה לעשות ואת מה שאני רוצה להביא.

ברגע שהבנתי את הכוח של מה זה להיות אינדיבידואל ומה העוצמה שהאינדיבידואל מביא איתו כדי להעצים את האחר, קיבלתי את זה שאני לא חייבת להיות שבטית. הבנתי שהיכולת האינדיבידואלית עושה שינוי בעולם ומביאה הרבה טוב. הבנתי כמה חשוב לשמר את האיכות הזו ולטפח אותה. ומתוך זה הבנתי שמותר לי להגיד "לא" כשלא בא לי ושזה בסדר. הבנתי שיש לי בחירה וזה כבר פתח אותי.

איך זה היה להגיד ״לא״ למשפחה?

לפעמים הרגשתי לא נעים, אבל הייתי שלמה עם זה. והם הבינו שמשהו קורה. הם הבינו שזה בא ממקום נקי ולא נגדם. קלטו שאני נאמנה לאמת שלי, אז קיבלו את זה. משהו בי הפסיק את המאבק הפנימי הזה של ״ אני לא בסדר״.

בן הזוג שלי בא ממשפחה מאוד שבטית, וכל החיים הוא שידר לי: ״את לא באמת עונה על הדרישות של מה זה להיות אמא״. הוא ציפה שאני אתאים לנורמות של השבט שהוא בא ממנו. והוא בא משבט מאוד מסורתי ומגובש עם כללים ומנהגים מאוד ברורים. כולם מצייתים. לחיות 20 שנה בחוויה שאני לא אמא כמו שאמא צריכה להיות, זה כואב, כי אני באמת לא יכולה להיות אחרת. זו מי שאני. זאת האמא שאני.

ואם מישהו מציע לך להיפגש לקפה , ואת יודעת שזה לא – מה עוזר לך להגיד את זה? הרי לא נעים לנו לפגוע.

זה משהו שאני לומדת אותו עדיין, לא תמיד אני מדייקת. אני לא אומרת תמיד ״לא״, במיוחד אם זה אנשים שהם יקרים לי או שאני יודעת שיש בי איזה רצון לעזור להם. לפעמים אני שומעת ״לא״ ואני עונה ״כן״. זה משהו שלא נחמד לחוות – הצרימה הזאת שאת יודעת בבטן שזה ״לא״ ואת בכל זאת עושה. אבל זה קורה.

זה גם חלק מהניסוי.

כן , זה חלק מללמוד איך זה מרגיש כשיש דיוק ואיך זה מרגיש כשלא. ואני לומדת את זה. זה תהליך שלוקח זמן. והיום אני מרגישה קצת יותר טוב ממה שזה היה. היום אני כבר יותר מוצאת את הדרך איך לדחות מישהו בעדינות, בלי להרגיש לא טוב עם עצמי.

היום, כשאני מסתכלת על הכלים של יומן דיזיין והמפתחות הגנטים – הדבר הכי בסיסי שהם נותנים לך זה – קודם כל תכיר מי אתה. עד שאתה לא יודע מי אתה באמת, אתה בכלל לא מבין כמה הבחוץ משפיע עליך, ומפריע לך להתחבר לזרימה שנכונה לך.

כי תכלס, כל העניין הוא להתחבר לזרימה הטבעית, אנחנו לא צריכים להיות מישהו אחר, אנחנו רק צריכים להיות מי שאנחנו.