איך אפשר להיות עצמאית בלי משמעת עצמית? | ראיון השראה עם טליה דיין חיימן

אף פעם לא חלמתי להקים עסק. לא חשבתי שאני מתאימה לזה. איכשהו התגלגלתי לזה. והיום כשאני מלווה תהליכי יציאה לאור ופיתוח עסקי, אני רואה שיש הרבה תפיסות ופחדים בהקשר של יציאה לעצמאות. ושהתפיסות האלו עוצרות א/נשים מלהגשים את עצמם. אני מאמינה גם שכמו בכל תחום – אין דרך אחת נכונה לנהל עסק. אלא לכל אחת יש את הדרך המתאימה לה.

אז החלטתי לעשות סדרת ראיונות חדשה: עצמאית בדרכה. מטרת הראיונות היא להראות דרכים שונות ולתת לך השראה למצוא את הדרך שמתאימה לך להגשים את עצמך. ואנחנו מתחילים עם טליה דיין חיימן.

טליה מלווה נשים שסובלות ממחלה או כאבים אל המקור הפנימי, ומלמדת ריפוי עצמי. מעבירה הרצאות וסדנאות בתחום של קידום בריאות ומניעת מחלות בדרכים רוחניות אנחנו חברות פייסבוק כ-7 שנים, ואני מאוד אוהבת את הגישה שלה. בשנה האחרונה נראה שהיא עלתה על גל עם העסק שלה, וסיקרן אותי מה עזר לה. אני שמחה ששאלתי כי קיבלתי ממנה מלא השראה 🙂

האם תמיד רצית להיות עצמאית?

לא 🙂 לא חשבתי את זה ולא תכננתי את זה, התחלתי לעבוד עוד לפני השירות הצבאי, ותמיד כשכירה. היו לי חלומות להגשים , ותכננתי לעשות את זה בנוסף לעבודה "הרגילה". 

אז מה הוביל אותך לפתוח עסק?

אחרי לידת הבן השני שלי, לא הצלחתי לדמיין את עצמי חוזרת לעבוד במשרד כשכירה, והחלטתי שזה זמן טוב להגשים חלום: לכתוב ולפרסם ספרים. כתבתי והוצאתי לאור חמישה ספרי ילדים. הם תורגמו לאנגלית ופורסמו באמזון בגרסת קינדל. העסקתי מאייר, מתרגמת, עורכת. למדתי באמצעות קורס דיגיטלי איך "לארוז" ולפרסם את הספרים. זו היתה הטעימה הראשונה מהעולם הזה של להיות עצמאית. 

בשלב השיווק של הספרים גילו לי מחלה ונכנסתי לסחרחרה של בדיקות, ניתוח, פגישות עם רופאים, ובעיקר המון מתח ודמעות. בדיוק כשאני מגשימה את החלום שלי מילדות… איך זה יכול להיות? לשמחתנו, אחרי ניתוח נוסף ובדיקות, נאמר לנו שהמחלה התגלתה כגילוי מוקדם. לא נזקקתי לטיפולי המשך משום סוג.

החוויה היתה מטלטלת עבורי. לקח כמה שבועות לדברים לשקוע, ולגרום לי להיזכר בדברים שאני יודעת, שקשורים לסיבות הרוחניות של הופעת מחלות. החלטתי שאני מתחילה להפיץ תוכן על ריפוי שנובע ממני. לא ידעתי שזה יתגבש בהמשך לעסק, ולא היתה לי שום תוכנית. רק ידעתי שבוער בי לכתוב תוכן של ריפוי. 

פתחתי קבוצת פייסבוק וכתבתי בה לקהילה של נשים. נשים בקבוצה התחילו לשאול שאלות ולהתייעץ על מחלות ספציפיות, עם כל אחת שעניתי לה, הבנתי שיש לי הרבה ידע שנמצא בתוכי. נשים הגיבו לי גם על פוסטים, שאלו והתעניינו- והתשובות שלי לימדו אותן וגם אותי. התחלתי להבין שאני כותבת רק את "קצה הקרחון", ויש הרבה ידע שמבקש לצאת החוצה ממני. זה היה תהליך של התבשלות והתגבשות פנימית.

אחרי כמה חודשים כאלו של הפצת תוכן, פנתה אלי מנהלת ויצ"ו במקום מגוריי, שעקבה אחרי התוכן שלי. היא ביקשה שאעביר הרצאה לנשים בסניף. בסוף ההרצאה נשים פנו אלי, סיפרו לי על הבעיות הרפואיות שלהן, ורצו את הייעוץ וההכוונה שלי לגבי מצבן. שתיים מתוכן ביקשו ליווי אישי. וככה, מתוך השטח, נוצר העסק שלי שמשלב הרצאות וליווי אישי לנשים שסובלות מכאבים או מחלות. 

מה הפחיד אותך בלהיות עצמאית? 

לא הייתי בטוחה שאני "עשויה מהחומר הנכון". היתה לי תדמית כזאת על עצמאיות – של מנהלת על , כזאת שלבושה בחליפות, וגם מאוד מחוספסת ויודעת "לעשות כסף". אני אמא במשרה מלאה, ולא ידעתי איך לשלב את הדברים יחד. אני לא טיפוס של "משמעת עצמית", חשובים לי הנוחות שלי והקשב לעצמי. לא ידעתי אם אפשר להגיע ככה למשהו.  בדיעבד, מסתבר שכן.

אז איך התגברת על הפחד?

התחלתי בקטן, ועשיתי צעדים שמרגישים לי בטוח. בהתחלה זה היה הרצאות רק לקהלים קטנים, בשכונה שלי, והגבלתי את הליווי איתי ל-3 מפגשים בלבד. במשך תקופה ארוכה עשיתי ליווי ואבחונים בכתב במתנה ובברטרים, עד שרכשתי בטחון ושם, ועד שהתחילו להגיע אלי מפה לאוזן. 

הדרך שבה אני מתמודדת עם הדברים היא כמעט תמיד- לחזור אל עצמי. כשאני מסכימה לי להיות מה שאני ומקבלת אותי, אני יודעת לזהות מה נוח לי ולא נוח לעשות – ונוח זה טוב!.

בכל פעם שאני "חוזרת אל עצמי" – וזונחת רעיונות כלליים על "מה זה להיות עצמאית" או השוואה לעצמאיות אחרות, אני יותר רגועה, יותר מתקדמת ויותר מצליחה.

הבנתי שבעצם אני לא צריכה להצליח להיות עצמאית, אלא להצליח להיות אני עצמי בתוך הנתיב שבחרתי לי.

מה את אוהבת בלהיות עצמאית? 

יש סיפוק עצום מלהצליח בתחום שנובע מתוכי, ועוזר לאחרים. לקבל מכתב תודה מאישה שקיצרו לה את סבבי הכימותרפיה, או ממישהי שבעיות העיכול שלה התפוגגו – זה קסם, שמזכיר לי תמיד שאני במקום הנכון ובשליחות המתאימה לי. 

באחת ההרצאות שהעברתי בזום לגימלאים, היו שיתופים ממלאי השראה של משתתפים, ובקושי הצלחתי להמשיך לדבר מרוב התרגשות. כשאני מגיעה עם הלב פתוח, מביאה את עצמי כמו שאני לעולם – יש לזה הרבה שיקופים בחיים שלי, בכל מיני תחומים. 

אני אוהבת את זה שאני קובעת מה המקום של העסק בחיים שלי. הילדים שלי לא נמצאים לאורך הרבה שעות במסגרות. את הבן הקטן אני אוספת כבר ב1 וחצי. בערב כשבן הזוג חוזר מהעבודה, חשוב לי להיות איתו ועם המשפחה ולא להיות עם המחשב. כך שיש לי דד-ליין די ברור של שעות שבהן אני עובדת, והשאר לא מיועד לעבודה אלא לחיים שלי.

במקום לחלום חלומות גדולים על "יום אחד כשאהיה נורא מצליחה ועשירה אני אעשה כך וכך", אני משתדלת לחיות את החיים שאני רוצה כבר עכשיו. לתחזק את מערכות היחסים שחשובות לי, לחוות כבר עכשיו את הרוגע, הסיפוק, ולהינות ממה שיש. העסק גדל ממילא כשאני קשובה לעצמי ומתפתחת. 

אלו עוד אתגרים היו/יש לך עם העצמאות? 

לאורך כל הדרך היו ויש אתגרים, כמו:

• העבודה לבד מהבית: אין מענה לצורך חברתי שכשכירה היה לי, וגם זה מאתגר מבחינת בניית סדר יום.
  
  
• הג'ינגול בין העבודה מהבית לבין להיות אמא לילדים עם צרכים מיוחדים: אני בעצם משלבת בין להיות אמא ולתת מענה לצרכי הילדים, לבין ניהול משק בית ועם העסק.
  
  
• הצורך לעשות דברים שהם לא מה ש"באתי לעשות": כעצמאית אני צריכה גם לנהל את עצמי וגם את כל תחומי העסק (שיווק, חשבונות, יצירת תוכן ועוד). לא תמיד אני טובה בדברים האלו, ואני כל הזמן בתהליך של למידה.

איך את מנהלת את העסק בלי משמעת עצמית?

מה שמוביל אותי זה קשב לעצמי. יש ימים שאני מתעוררת מלאת אנרגיות לעשייה, ובימים האלה אני יכולה לכתוב פוסטים, להיפגש ולהתקדם באתר, לשלוח הצעות מחיר לארגונים להרצאות, לחזור אל מתעניינות בליווי ועוד. כשיש לי את הדרייב הפנימי הזה אני מאוד יעילה ו"מתקתקת" וזה נעשה בכיף.

לעומת זאת, יש ימים שהאנרגיות נמוכות. בימים כאלה אני מטפלת בעצמי, נחה, עושה דברים שיתמכו בי וישמחו אותי. אני יוצרת מערכת יחסים עם עצמי שבה אני יכולה לסמוך על עצמי שאני לא אכריח אותי לעשות דברים. לפעמים כבר ההסכמה ש"היום אני אנוח ואשמח אותי" , יוצרת תנועה של פעילות דווקא. הפעילות שלי היא גלית (מלשון גל), ואני לא מצפה להיות כל הזמן בשלב של גאות. 

למדתי שתנועה פיזית מניעה אותי לעשייה, עושה לי חשק. אז אני פורשת לעצמי בסלון מזרן יוגה לזמנים שאני מרגישה שאין בי אש. והרבה פעמים אין בי אש, ואני לא מתאמצת להדליק אותה. עושה את מה שמתאים לי עכשיו, בלי לגנות את עצמי – עד שנוצר בי רצון. כשאנחנו בקבלה עצמית התהליכים הפנימיים מהירים יותר. דווקא כשאני לא מזרזת את עצמי, אני הופכת ליותר זריזה לפעמים.

ומה את עושה עם הדברים שהם "לא מה שבאת לעשות"?

אני בודקת מה מתאים לי ומה לא. את הדברים שלא מתאים לי, אני נותנת לאחרים לעשות, עושה קורס או נעזרת בדרך אחרת. למשל, הנהלת החשבונות של העסק דרשה ממני המון אנרגיות מיותרות. אז למרות שהעסק קטן – העברתי את הניהול הזה לרואה חשבון.

אני מסיימת עכשיו קורס תוכנית אסטרטגית, ולוקחת משם רק את מה שמתאים לי. לא נוח לי לספור את כמות הלייקים העולה בעמוד העסקי, אז אני לא עושה את זה. 

אני מתבלת את היום שלי בדברים שאני מאוד אוהבת לעשות (כמו לחשוב על רעיונות, לכתוב תוכן לפוסט או לסדנה, ללוות בזום) ובמשימות "קרובות" .

ואני מפרקת פרויקטים למשימות. למשל במקום: האתר צריך להיות מוכן ולעלות לאוויר, אני חושבת ומבצעת במונחים של "אני אכתוב את המאמר שתכננתי בנושא תודעה ובריאות, ואז אעלה אותו לאתר". החלק הטכני של להעלות לאתר הוא פחות חביב עלי- אז אני מצמידה אותו למשהו שאני אוהבת (כתיבה).

מה עוזר לך לאזן בין האמהות לעסק?

עוזר לי לקבל את המצב ולא להיות בהתנגדות אליו. לפני המחלה, כשכתבתי ספרים והילדים שלי היו קטנים, הייתי במאבק תמידי. קוראים לי מהגן? זו סיבה לבאסה ולעצבים, לפעמים יאוש. אני כבר לא שם בכלל.

אני יודעת שמגיעים אלי במהלך היום התמודדויות מכל מיני סוגים. אני סומכת על אלוהים שהוא לא "מתקיל" אותי, אלא להיפך- נותן לי את כל מה שאני צריכה כדי להיות יותר אני. זה לא תמיד קל או נעים. לפעמים ההתמודדויות הן כואבות וקשות. אבל אני מתרגלת קבלה של מה שקיים, והתרגול נושא פרי. 

אני מחפשת לחוות ולמצות את המקום שאני נמצאת בו עכשיו, ולא להתייחס לעניינים היומיומיים כמטרד להתקדם בעסק. אלה החיים. מה שעכשיו.

מה עוזר לך להתמיד? 

כשעוסקים בנתינה, כמו כתיבת פוסט בפייסבוק שהמטרה שלו היא לעזור לאנשים – מגיעים הדים מבחוץ. וההדים האלו מפעילים אותי. מישהי כתבה לי לא מזמן שאחד הפוסטים שכתבתי נגעו בה מאוד, ושהיא לא מגיבה אבל שאדע שהכתיבה שלי שינתה משהו בעולם הפנימי שלה. זה מדרבן אותי להמשיך לכתוב ולהפיץ. 

יש לי דרייב פנימי חזק מאוד, בגלל שמה שאני עושה זה הרבה מעבר לעסק. יש לי שליחות חשובה ואני רוצה לחבר יותר ויותר אנשים לתוכן שלי, גם אם הם לא רוכשים ממני כלום. התפיסה הזאת של שליחות משאירה אותי במקום יציב גם כשלא "מכרתי". אני ממשיכה בשלי. ההצלחה שלי היא בלגעת ולשפר לאנשים את החיים ואת הבריאות הפנימית והחיצונית, ובזה – אני יודעת שאני כבר מצליחה.

נקודת המבט הזאת, שמתבוננת על המהות של הדבר, ולא על התוצאות העסקיות, גורמת לי לפעול מתוך מקום של הצלחה. ההצלחה כבר קיימת, ואז – היא מתרחבת עוד. לעומת מצב שבו אני תולה את ההצלחה שלי בהכנסה של X שקלים בחודש, או Y לייקים בעמוד העסקי. ואז ההצלחה היא מחוצה לי, לא חלק ממני, ואני בסוג של מרדף. כשאני ממקדת את ההבנה שלי בזה שאני כבר עכשיו מגשימה ומצליחה – עוד מזה מגיע.

האתר שבנו לי השנה , עירב כמה אנשים, ולא היתה לי ברירה אלא לעשות משימות ולבצע דברים לפני פגישות שנקבעו . בכלל, נראה לי שלעבוד עם עוד אנשים, גם אם זה עצמאים שנמצאים ברקע בזום, זה רעיון טוב שמעודד עשייה. 

האם את נעזרת בייעוץ/ליווי עסקי?

לא, אבל השנה לראשונה עשיתי קורס לבניית תוכנית אסטרטגית ל2022, ובכלל ההסכמה שלי להשקיע כסף בעסק (בניית אתר, מיתוג ועיצוב) – הביאה לצמיחה משמעותית.

אילו מקורות תמיכה יש לך? 

מקורות התמיכה הקבועים הם אני ובן הזוג שלי. הכל מתחיל מתמיכה פנימית; שאני המשאב הכי חשוב בעסק (וגם במשפחה שלי), וככל שאטפח את עצמי מבפנים, יהיו לזה השלכות טובות מכל הכיוונים.

אני מציינת את עצמי כמקור תמיכה – בגלל שאני ביחסים מאוד טובים עם עצמי, ומפתחת אותם תמיד. זה קשור בדיבור עצמי מיטיב ותומך. אני יכולה לסמוך על עצמי שלא ארד על עצמי כשמשהו לא מסתדר או כשהיה חודש "חלש". אני גם מקשיבה לצרכים שלי ולא דוחקת אותם הצידה "כי עכשיו צריך לעשות את מה שהחלטת". 

אני מאוד רכה עם עצמי, ממש כמו שאני מלמדת אחרות להיות עם עצמן. יש כאלה שחושבים שבלי נזיפה עצמית תמידית הם לא יתקדמו… וזאת טעות נפוצה וכאובה. זו בעצם דרך לתרגל כל הזמן מסלול של כאב פנימי ורק ככה לפעול. אפשר לפעול מתוך רווחה פנימית. 

למשל, מתוך החשיבות של מערכת היחסים שלי עם עצמי, אני לא רבה עם עצמי ומכריחה את עצמי "לכתוב עכשיו". אני כן מנסה לבדוק למה לא בא לי. לפעמים משהו במסר לא מחודד עד הסוף, או שיש שם פחד להגיד דברים שהם לא במיינסטרים. כשאני רק מתבוננת על הדברים, בחמלה, יש הרבה פעמים תנועה. 

מקורות תמיכה נוספים

האיש שלי הוא מקור תמיכה משמעותי מאוד בשנים האחרונות. כשהתחלתי לקחת את עצמי ואת העסק שלי ברצינות, הוא מהר מאוד הצטרף לזה. מבחינתי אנחנו צוות בעסק, וגם (בעיקר) מחוץ לעסק, ויש יתרון למישהו שרואה את הדברים "מאחורי הקלעים", תומך ועוזר. 

בשנה שחלפה הבנתי יותר מתמיד את  החשיבות של מקורות תמיכה חיצוניים. הצטרפתי לקבוצה של כתיבה טיפולית וללימודי שיטת ימימה. חזרתי לאחרונה לעשות אימוני כושר בסטודיו וזה עוד מקור תמיכה, גם פנימי וגם חיצוני. 

המשפחה המורחבת שלי היא גם גורם תומך, אחי, האחיות שלי, ההורים שלי, כולם לטובתי ומאמינים בי מאוד.  גם כשלכל אחד יש דיעות משלו… בבסיס של הדברים יש איכפתיות ואהבה, וזה משהו שתמיד מלווה אותי. 

אילו שינויים במיינדסט עשית כדי להפוך לעצמאית, או תוך כדי הדרך?

העיקרי שבשינויים הוא לעבור מתפיסה שאני "עוזרת לאנשים שזקוקים" או "מפיצה תובנות", ללקחת את עצמי ברצינות. זה הגיע כי הרגשתי שיש לי דברים חשובים ללמד , ויש לי אנשים שאני יכולה מאוד לעזור להם. אבל אני מתבחבשת בעניינים הפנימיים שלי, מתנצלת על קיומי, מנסה להגיד דברים כדי שיקבלו אותי, נותנת ליווי בחינם. אשכרה ליוויתי כמה נשים שהיו מאוד צריכות, השקעתי בטירוף ונתתי המון בלי לקבל חזרה. לא יכלתי לשאת את זה יותר. היה לי ממש משבר.

הדבר הראשון שעשיתי היה להגיד לבעלי שאני הולכת להשקיע כסף בעסק ולהפוך אותו לעסק מניב. זה אמר להשקיע כסף בקורסים, באתר ומיתוג. זה אמר גם ללמוד כלים פרקטים, לעשות הרצאות מקצועיות יותר. עברתי ואני עוברת גם שינויים שקשורים לתפיסה שלי של כסף.  

לפעמים מה שכן יכול לעזור, אצלנו נשות החופש, זה דוקא גבול מסויים. עשיתי קורס אסטרטגיה שיווקית שעזר לי בדברים המדידים – מטרה של שכר חודשי מסוים, תחומי פעילות השנה וכאלה. מרגיש לי שזה חשוב לשלב את הנשי הקשוב והגלי, עם הגברי המשימתי ומסמן מטרות. עדיין יש איזון שגם אני עוד מחפשת. לא זנחתי את התוצאות לגמרי.

אני פוסעת בנתיב של ההגשמה שלי. לא מחכה "להגשים את עצמי" רק כשיהיו לי X מטופלות או XY כסף. עכשיו זו ההצלחה וההגשמה. זה סוג של מיינדסט שאני מתרחבת בתוכו והעסק גם, וזה שונה מאוד מ"עכשיו אני מכווצת ולחוצה, עד שאני אתחיל להצליח"- מצב שפחות ממגנט כסף ושפע.  

מה הטיפ שלך למי ששוקלת להיות עצמאית או בתחילת הדרך? 

אם יש בך משהו שבוער- תתחילי בצעד הראשון, שקל לך ובא לך, ופשוט תעשי אותו. זה פחות חשוב אם זה כעבודה נוספת , או בנפרד. מה שחשוב זה העשייה עצמה. אחרי המעשים נמשכים הלבבות. 

פתרונות מגיעים תוך כדי הדרך. כך שהצורך לראות את כל התמונה ברורה ושקופה יכול להיות גורם תוקע. הצעידה עצמה יוצרת בהירות, חוסן ואמביציה להמשך. והטיפ התמידי שלי הוא קשיבות פנימית ועדינות. זה עוזר גם לעסק וגם לבריאות, אז ממש שווה למצוא דרכים לתרגל את זה.